yellowaura כתב:jol9 כתב:סרטון נחמד שקצת עושה סדר בגדולה של ג'ון סטוקטון. כדורסלן מזן אחר.
שאתה משחק ליד מייקל גורדן אתה נשאר בצל.
גם השותף שלו קרל מלון היה שחקן ענק שנשאר בצל.
אין מה לעשות הדרך לא פחות חשובה.
סטוקטון לא זכה באליפות, היה שחקן יעיל אך לא מעניין, אישיות משעממת.
תראו את 50 המהלכים הגדולים של מייקל גורדן בכל הזמנים.
בשביל להיות הגדול מכולם בכל קטגוריה צריך שילוב נדיר של תארים, סופר אפקטיביות, סופר אלגנטיות ויכןלת לרגש.
הטבעות על הראש של מוטמבו ויואינג, הטעיוית מרובות באוויר, הטבעות הכי יפות בהיסטוריה (אולי מלבד קרטר), חסימות מפלצתיות וכריזמה מפלצתית יחד עם סלי ניצחון מרובים בקלאצ
גיימס לא מגיע ל 20 מהלכים ראשונים אם אתה מציב אותו ברשימה עם גורדן.
סטוקטון היה שחקן טוב לדעתי הייתי שם אותו הרבה מעל מעל כריס פול, גייסון קיד ואפילו סטיב נאש אבל מתחת לדווין וויד.
עשית פה סלט גדול.
לאישיות אין שום קשר לגדולה. זה יכול להוסיף במידה והספורטאי הוא גדול גם ככה, כמו נגיד מוחמד עלי, מראדונה או יוסיין בולט, אבל ישנם שחקני וספורטאי על רבים, בעלי אישיות אפרורית ולא ממש מעניינת ברמה הציבורית, כמו מסי, פדרר, נדאל, סמפראס, פלפס וכו'. האמת גם ג'ורדן הגדול לא היה איזו אישיות מעניינת מדי.
סגנון המשחק זה כבר עניין אחר וכן יש לו משמעות. היכולת לרגש על המגרש היא ייחודית לגדולים ביותר, וכאן כבר ג'ורדן, מסי, פלפס, פדרר ונדאל מבדילים את עצמם מבני התמותה הרגילים.
החלק השלישי הוא היכולת המקצועית - סטטיסטיקה אישית, תארים, אליפויות וכו'. סטוקטון אמנם לא לקח אליפות, אבל כמו שמוסבר היטב בסרטון, נתן כמה וכמה עונות סטטיסטיות טובות יותר מעונות הMVP של נאש.
צריך גם לזכור שסטוקטון מוביל שתיים מחמש הסטטיסטיקות האישיות החשובות ביותר, והוא בפער גדול מזה שבא אחריו.
בשורה התחתונה, מדובר בעיניי ברכז השני הכי גדול ששיחק את המשחק (מג'יק הוא הראשון), ואני חושב שיש הסכמה די רחבה בעניין הזה .