על ידי סומבץ » 06 אוקטובר 2021, 00:07
עקבתי אחרי דריק עוד מימיו במגדל העמק. כבר מהימים הראשונים שלו במכבי היתה תחושה שיש משהו מיוחד. כשחקן שהיה סקורר בליגות הנמוכות, היה מפתיע לגלות שבמכבי הוא בלט בעיקר בהגנה. עם הזמן נהיה שחקן שמירר את חיי הגארדים היריבים, דפק שלשות כשצריך, והיה חסר פחד לחלוטין, לא משנה מי שיחק מולו ובטח לא מה הגובה שלו. לדוגמה, הסל שקלע בין ידיו של דואניאס הענק בתחילת חצי הגמר בסלוניקי (אפילו מאיר איינשטיין אמר: "איזה חמוד דריק שארפ עם הביצוע הזה"), וריבאונד ההתקפה הקריטי שלקח מעל טורצ'אן (הריבאונדר המצטיין) במוסקבה. יש לו ברזומה הרבה מעבר לנס ז'לגיריס. עם השנים הוא פיתח אינטליגנציית משחק גבוהה. התמיד בעשייה מה שהוא יודע וצריך לעשות לטובת הקבוצה, ומיעט לבצע טעויות, בטח לא טעויות מנטליות. כל הטוב הזה הצטבר והתמקד לתוך מימדי הגוף הקטנים שלו. הכי כיף היה פשוט להתאהב בשחקן מבלי לחשוב בכלל. זה הגיע באופן טבעי. היה ברור שהוא ממש הדבק שמחבר את הקבוצה, ושיש על מי לסמוך. מנהיג אמיתי. זה כל כך חשוב לאוהדים שיהיה אפשר לחבר אותם לקבוצה דרך הזדהות מוחלטת עם השחקנים שלה, וזה מה שהרגשתי בזכותו. קשה להאמין, אך הלוואי ויהיו עוד שחקנים מהסוג הזה במכבי בעתיד. מבחינתי הוא בדרגת הערצה הכי גבוהה שאפשר, יחד עם מיקי, מוטי, מגי ואחרים. יש לו איתם מקום של כבוד בהיסטוריה של מכבי. חבורת אנשים שעשו את החיים הרבה יותר טובים ממה שהיו יכולים להיות בלעדיהם ובלי כל ימי החמישי האלה.