LIAV10 כתב:פיני בחיים לא עבד בתקציבים האלה
בוא נדייק בעובדות ואקח את השתיים הגדולות שלמעשה דחפו את הקריירה של פיני במיוחד:
1) פיני הגיע כמאמן ראשי למכבי, אחרי שהחליף את חרוש בעונת 98/99, בעונה שהושקעו שם לא מעט כספים על זרים יוקרתיים שנחתו פה והוחלפו במהלך העונה (ווילי אנדרסון-דיוויד בנואה, ניקולה לונצ'אר-זראבקו ראדולוביץ' וכמובן ה"שודד בטרנינג", ויקטור אלכסנדר).
העונה שלאחר מכן והראשונה של פיני כמאמן ראשי מתחליתה, שלמעשה החזירה את מכבי לימיה הגדולים, הוגדרה כפיננסית, נקודה. זאת ועוד, מכבי החליטו, או נאלצו שלא לחכות לקטש, ה-כוכב של הקבוצה באותה העונה, שבחר לבדוק את אופציית ה-NBA ושבסופו של דבר חתם בפאו של אובראדוביץ'.
במקומו הוחתם אריאל מקדונלד, שהיה השחקן היקר בסגל, אך לא יקר במיוחד בהשוואה לכוכבים הגדולים באירופה באותה התקופה. הגיע מלובליאנה הקטנה, שהפתיעה בעונה קודם לכן בהגעה לחצי גמר הפיינל פור.
לאחר מכן, הוחתמו שני שחקני פנים, שים לב - אנדראס גיברט ואנטוני אייבנט וממש בשלהי הקיץ, פיני החליט לוותר על שניהם והביא במקומם את נייט האפמן האלמוני מפואנלבראדה הקטנה בספרד ואת דאלאס קומג'יס בן ה-35 ממונטקאטיני מהליגה השנייה באיטליה.
איך זה נגמר? גמר גביע אירופה לאלופות, אחרי 9 שנים של דישדוש אירופאי בשנות ה-90.
2) העונות בגליל, בדגש על 92/3, "עונת הדובדבנים" - פיני לוקח את גליל, בראשותו של שחקן בן 21, העונה לשם דורון שפר ובחיזוקם של אנדרו קנדי וברד ליף הותיקים, מייק גיבסון, ניר מטלון ושות' ומצעיד אותם היישר למקום השני בליגה, עם מספר נקודות זהה לשל הפועל ת"א ומעל מכבי ת"א, האלופה הנצחית.
הוא היחיד שהוביל קבוצה לאליפות, אמיתית, פר אקסלנס, על מכבי, בסדרה שהסתיימה ב-2-3 לטובת הגליל בחצי הגמר ולאחר מכן בגמר כנגד הפועל העירונית, בתוצאה 1-3 וללא יתרון ביתיות.
באותה העונה הוא גם הוביל את הקבוצה המופלאה והמפתיעה עד לחצי גמר גביע המחזיקות היוקרתי, שבה נעצרה הקבוצה ע"י אפס פילזן ב-2 הפסדים סופר צמודים.
גילוי נאות - פיני איננו כוס התה שלי, בלשון המעטה, אבל את יכולת ניהול המשחק שלו כמאמן והקריירה המפוארת, אי אפשר לקחת לו.
אפשר לדבר על אלמנט המזל ואולי תקופת חוסן שבה מכבי הצליחה לשמור על שחקנים גדולים לאורך תקופה, כהאפמן, מקדונלד, פארקר, ניקולה, באסטון ואפילו שאראס, שהגיע לכאן במחטף מפתיע. בשורה התחתונה, פיני הצליח להוביל את מכבי להישגים, שאף מאמן לפניו לא הצליח, מלבד רלף קליין ז"ל בסוף שנות ה-70 ורודי דאמיקו בתחילת ה-80.
אם נרצה בכל זאת להשוות, אז לצביקה שרף הייתה קבוצה סופר כשרונית, עם המשכיות ולא זולה, שכבר הוכתרה לאלופת אירופה, אך רגע לפני, נחלה הפסד מול יוגופלסטיקה המוכשרת והצעירה.
היה את בלאט שהמשיך את השושלת של פיני, עם מקדונלד, האפמן ופארקר, אך וויתר על ניקו המוכשר, תמורת בשוק הבינוני והפסיד בחצי גמר היורוליג כנגד פאו.
כמובן שזה לא ממעיט מהישגם של השניים, שאחד מהם הוביל את מכבי ת"א לתור הזהב בשנות ה-80 ולהגעה לגמר גביע אירופה לאלופות 3 פעמים + מקום 3 ב-90/91 ולזכייה אחת בגביע הנכסף כעוזרו של דאמיקו ב-80/81. בנוסף, זכה בגביע המחזיקות עם אריס סלוניקי בעונת 92/3.
בלאט, כמאמן ראשי, הגיע עם הקבוצה לגמר אחד, פיינל פור נוסף וזכה בגביע האדריאטית. כעוזר מאמן זכה בסופרוליג וביורוליג. כמאמן נבחרת רוסיה זכה באליפות אירופה ופעמיים זכה עם הנבחרת בארד באותו הטורניר.
בשורה התחתונה - פיני לא הגיע למכבי עם כפית של זהב. הוא הגיע כאנטי תזה למכביסטיות השמרנית של שמעון מזרחי וכאחד שנלחם מלחמת חורמה, לא פעם ולא פעמיים, כנגד מגבי בתקשורת והפך להיות נציג הציבור מספר אחת שלה והמאמן הטוב ביותר בכל הזמנים במכבי ובכדורסל הישראלי.