דייויד בלאט

[jol9]

אתה אוהד אמיתי, נכון?
אנחנו מכירים אותך, אנחנו יודעים שאתה צופה בכל משחק

בתור אחד שצפה במשחקים, אתה יכול להגיד שאין שום הבדל בין איכות המשחק ההתקפי של מכבי לפני שפרקינס נפצע ואחרי שפרקינס נפצע?

עם פרקינס דרסנו עם הגנת הלחץ קבוצות כמו פרוקום אבל כשהיינו צריכים איכות התקפית לא קיבלנו את זה עד שהוא נפצע, גם אם קלענו את אותו מספר נקודות

במשחק נגד חימקי בחוץ פרקינס היה זה שהביא לנו את הניצחון אבל היה לו מדד 7 באותו משחק
אם היית מסתכל על דף הסטטיסטיקה היית אומר שהוא היה רע או שלא היה לו שום השפעה על הניצחון אבל כשצופים במשחק רואים משהו אחר לחלוטין
כנ''ל על המשחקים אחרי שפרקינס נפצע

כשמדברים על משהו שהיה כ"כ מזמן, אז חייבים להסתמך על משהו אובייקטיבי. לכולנו יש זכרון סלקטיבי. את תזכרי משהו אחד ואני משהו אחר מאותה הסיטואציה בדיוק.
אני לא זוכר איזשהו רנסנס התקפי משמעותי של מכבי אחרי הפציעה של פרקינס, וגם אם היה שיפור כלשהו, אז 4 משחקים, זה לא בדיוק מדגם מייצג לבדוק את זה.
מכבי הגיעה לסוף העונה בכושר מצויין, והיתה קבוצה מחוברת ומלוכדת מאוד. פציעה של שחקן לפעמים גורמת לכל השאר אפילו להשתפר. זה לא אומר שאותו השחקן
היה שחקן לא חשוב, נזק או השד יודע מה שאתם מנסים להמציא עכשיו כשכבר הזכרון של אותם המשחקים הוא מאוד מעורפל.

[Holiday_Armadillo]

אתה אוהד אמיתי, נכון?
אנחנו מכירים אותך, אנחנו יודעים שאתה צופה בכל משחק

בתור אחד שצפה במשחקים, אתה יכול להגיד שאין שום הבדל בין איכות המשחק ההתקפי של מכבי לפני שפרקינס נפצע ואחרי שפרקינס נפצע?

עם פרקינס דרסנו עם הגנת הלחץ קבוצות כמו פרוקום אבל כשהיינו צריכים איכות התקפית לא קיבלנו את זה עד שהוא נפצע, גם אם קלענו את אותו מספר נקודות

במשחק נגד חימקי בחוץ פרקינס היה זה שהביא לנו את הניצחון אבל היה לו מדד 7 באותו משחק
אם היית מסתכל על דף הסטטיסטיקה היית אומר שהוא היה רע או שלא היה לו שום השפעה על הניצחון אבל כשצופים במשחק רואים משהו אחר לחלוטין
כנ''ל על המשחקים אחרי שפרקינס נפצע

כשמדברים על משהו שהיה כ"כ מזמן, אז חייבים להסתמך על משהו אובייקטיבי. לכולנו יש זכרון סלקטיבי. את תזכרי משהו אחד ואני משהו אחר מאותה הסיטואציה בדיוק.
אני לא זוכר איזשהו רנסנס התקפי משמעותי של מכבי אחרי הפציעה של פרקינס, וגם אם היה שיפור כלשהו, אז 4 משחקים, זה לא בדיוק מדגם מייצג לבדוק את זה.
מכבי הגיעה לסוף העונה בכושר מצויין, והיתה קבוצה מחוברת ומלוכדת מאוד. פציעה של שחקן לפעמים גורמת לכל השאר אפילו להשתפר. זה לא אומר שאותו השחקן
היה שחקן לא חשוב, נזק או השד יודע מה שאתם מנסים להמציא עכשיו כשכבר הזכרון של אותם המשחקים הוא מאוד מעורפל.

אני לא יודעת על איזה זיכרון סלקטיבי אתה מדבר כי אני אמרתי בול את אותם דברים(מילה במילה)תוך כדי העונה ההיא וגם פתחתי ת'רד ענקי על השיפור ההתקפי של מכבי אחרי הפציעה של פרקינס

[jol9]

הניצחון הגדול באמת על קאחה היה בחוץ... במשחק הזה פרקינס שיחק, ואפילו היה הכי הרבה דקות על המגרש, וגם סיים עם המדד הכי גבוה ((יחד עם פארגו).

אחרי הניצחון הגדול הזה, מכבי שיחקה בדיוק עוד 4 משחקים ביורוליג - 2 משחקי בית מול קאחה ו2 משחקים בפיינל פור.
מתוך ארבעת המשחקים האלה, רק משחק אחד היה תצוגה התקפית של מכבי כשקלעה 99 נקודות במשחק הרביעי מול קאחה. בשאר המשחקים מכבי קלעה
81, 82 ו-70 נקודות... לא בדיוק תצוגות תכלית התקפיות שהתאפשרו תודות לפציעה של פרקינס.

הדבר היחיד שאפשר להגיד על תקרית הפציעה הזאת זה שהקבוצה היתה כ"כ מחוברת ומלוכדת, עד שהיעדרות של שחקן אחד חשוב, לא הצליחה לשבש את השיטה ואת המשחק הקבוצתי
שלה, ועל זה מרבית הקרדיט מגיע דווקא למאמן שבנה את היחידה הזאת.
להגיד שפרקינס הפריע למישהו לשחק או שהוא תקע את המשחק, זה פשוט לא נכון עובדתית.

את המשחק הזה ניצחנו בקושי ויותר בזכות פארגו ואליהו ופחות בזכות פרקינס והיכולת ההגנתית שלו
מה שנכנס לקאחה במשחק הראשון לא נכנס במשחק השני אבל מכבי לא שיחקה התקפה יותר טובה

וואלה, לא ידעתי שאנחנו נכנסים לדיונים פילוסופיים עכשיו.
נדמה לי שהמדד הכי טוב ליכולת התקפית זה כמות הנקודות שקבוצה קולעת, לא? נניח גם אחוזים מהשדה. את מוזמנת לבדוק את המשחק ההוא מול ארבעת המשחקים אחריו, איפה
הוא ממוקם מבחינת איכות התקפית.

אליהו? את בטוחה? הוא בקושי היה עם הפרקט באותו משחק.

אליהו נתן כמה סלים סופר-חשובים ברבע הרביעי כולל סל ועבירה ותיקון של גויאבה אחרי שהוא ניסה שלשה מטופשת

מה זה קשור לדיונים פילוסופיים עכשיו?

בלאט בעצמו היה מאוכזב אחרי שלב הבתים של מכבי כי קלענו הכי הרבה נקודות ביורוליג אבל באחוזים מהשדה היינו קרובים לתחתית

יופי, אז נגד רומא ופרוקום, או שכמו שקופמן יגיד - הסמרטוטיאדה של היורוליג, קלעת 90 נקודות במתפרצות אבל מה עשית בהתקפות מסודורת? מכבי נעלמו בהתקפות מסודרות ואני עוד זוכרת בכי של אנשים פה כמה אנחנו נהיה תלויים בפארגו בהתקפות מסודרות כי הוא היחידי שיכול ליצור לעצמו ושלמכבי אין מה להציע בהתקפה עומדת

ואולי אפשר לייחס את זה לכושר יותר טוב של אידסון?
מול מי בדיוק התקשנו? מול בארסה? את בטוחה שאם היינו פוגשים את בארסה בלי פרקינס, פתאום היינו מנצחים? אני ממש לא.
קורה שמפסידים לקבוצות טובות...

לגבי אותו המשחק. בסדר, אליהו קלע כמה סלים, פארגו את סל הניצחון וכו'... אבל היה משחק של 40 דקות. פרקינס שיחק 35 מתוכן. כנראה שהוא גם תרם משהו לניצחון, לא?

[Holiday_Armadillo]

הניצחון הגדול באמת על קאחה היה בחוץ... במשחק הזה פרקינס שיחק, ואפילו היה הכי הרבה דקות על המגרש, וגם סיים עם המדד הכי גבוה ((יחד עם פארגו).

אחרי הניצחון הגדול הזה, מכבי שיחקה בדיוק עוד 4 משחקים ביורוליג - 2 משחקי בית מול קאחה ו2 משחקים בפיינל פור.
מתוך ארבעת המשחקים האלה, רק משחק אחד היה תצוגה התקפית של מכבי כשקלעה 99 נקודות במשחק הרביעי מול קאחה. בשאר המשחקים מכבי קלעה
81, 82 ו-70 נקודות... לא בדיוק תצוגות תכלית התקפיות שהתאפשרו תודות לפציעה של פרקינס.

הדבר היחיד שאפשר להגיד על תקרית הפציעה הזאת זה שהקבוצה היתה כ"כ מחוברת ומלוכדת, עד שהיעדרות של שחקן אחד חשוב, לא הצליחה לשבש את השיטה ואת המשחק הקבוצתי
שלה, ועל זה מרבית הקרדיט מגיע דווקא למאמן שבנה את היחידה הזאת.
להגיד שפרקינס הפריע למישהו לשחק או שהוא תקע את המשחק, זה פשוט לא נכון עובדתית.

את המשחק הזה ניצחנו בקושי ויותר בזכות פארגו ואליהו ופחות בזכות פרקינס והיכולת ההגנתית שלו
מה שנכנס לקאחה במשחק הראשון לא נכנס במשחק השני אבל מכבי לא שיחקה התקפה יותר טובה

וואלה, לא ידעתי שאנחנו נכנסים לדיונים פילוסופיים עכשיו.
נדמה לי שהמדד הכי טוב ליכולת התקפית זה כמות הנקודות שקבוצה קולעת, לא? נניח גם אחוזים מהשדה. את מוזמנת לבדוק את המשחק ההוא מול ארבעת המשחקים אחריו, איפה
הוא ממוקם מבחינת איכות התקפית.

אליהו? את בטוחה? הוא בקושי היה עם הפרקט באותו משחק.

אליהו נתן כמה סלים סופר-חשובים ברבע הרביעי כולל סל ועבירה ותיקון של גויאבה אחרי שהוא ניסה שלשה מטופשת

מה זה קשור לדיונים פילוסופיים עכשיו?

בלאט בעצמו היה מאוכזב אחרי שלב הבתים של מכבי כי קלענו הכי הרבה נקודות ביורוליג אבל באחוזים מהשדה היינו קרובים לתחתית

יופי, אז נגד רומא ופרוקום, או שכמו שקופמן יגיד - הסמרטוטיאדה של היורוליג, קלעת 90 נקודות במתפרצות אבל מה עשית בהתקפות מסודורת? מכבי נעלמו בהתקפות מסודרות ואני עוד זוכרת בכי של אנשים פה כמה אנחנו נהיה תלויים בפארגו בהתקפות מסודרות כי הוא היחידי שיכול ליצור לעצמו ושלמכבי אין מה להציע בהתקפה עומדת

ואולי אפשר לייחס את זה לכושר יותר טוב של אידסון?
מול מי בדיוק התקשנו? מול בארסה? את בטוחה שאם היינו פוגשים את בארסה בלי פרקינס, פתאום היינו מנצחים? אני ממש לא.
קורה שמפסידים לקבוצות טובות...

לגבי אותו המשחק. בסדר, אליהו קלע כמה סלים, פארגו את סל הניצחון וכו'... אבל היה משחק של 40 דקות. פרקינס שיחק 35 מתוכן. כנראה שהוא גם תרם משהו לניצחון, לא?

הדעה הרווחת היא שאנדרסון לא נתן לאידסון להתבלט..אז אולי אותו דבר קרה עם פרקינס?

היינו מנצחים את בארסה בלי פרקינס? כנראה שלא, אבל כנראה גם שהיינו קולעים יותר
עם כל הביקורת המהוללת של פרקינס מול קבוצות קטנות, נבארו שבר לו את הקרסוליים לא פעם ולא פעמיים
אז אם הוא לא תיפקד לא הגנתית ולא התקפית למה הוא היה כזה טוב?

תרם משהו לניצחון? כנראה
מכבי ניצחו גם בלעדיו? עובדה

[jol9]

אתה אוהד אמיתי, נכון?
אנחנו מכירים אותך, אנחנו יודעים שאתה צופה בכל משחק

בתור אחד שצפה במשחקים, אתה יכול להגיד שאין שום הבדל בין איכות המשחק ההתקפי של מכבי לפני שפרקינס נפצע ואחרי שפרקינס נפצע?

עם פרקינס דרסנו עם הגנת הלחץ קבוצות כמו פרוקום אבל כשהיינו צריכים איכות התקפית לא קיבלנו את זה עד שהוא נפצע, גם אם קלענו את אותו מספר נקודות

במשחק נגד חימקי בחוץ פרקינס היה זה שהביא לנו את הניצחון אבל היה לו מדד 7 באותו משחק
אם היית מסתכל על דף הסטטיסטיקה היית אומר שהוא היה רע או שלא היה לו שום השפעה על הניצחון אבל כשצופים במשחק רואים משהו אחר לחלוטין
כנ''ל על המשחקים אחרי שפרקינס נפצע

כשמדברים על משהו שהיה כ"כ מזמן, אז חייבים להסתמך על משהו אובייקטיבי. לכולנו יש זכרון סלקטיבי. את תזכרי משהו אחד ואני משהו אחר מאותה הסיטואציה בדיוק.
אני לא זוכר איזשהו רנסנס התקפי משמעותי של מכבי אחרי הפציעה של פרקינס, וגם אם היה שיפור כלשהו, אז 4 משחקים, זה לא בדיוק מדגם מייצג לבדוק את זה.
מכבי הגיעה לסוף העונה בכושר מצויין, והיתה קבוצה מחוברת ומלוכדת מאוד. פציעה של שחקן לפעמים גורמת לכל השאר אפילו להשתפר. זה לא אומר שאותו השחקן
היה שחקן לא חשוב, נזק או השד יודע מה שאתם מנסים להמציא עכשיו כשכבר הזכרון של אותם המשחקים הוא מאוד מעורפל.

אני לא יודעת על איזה זיכרון סלקטיבי אתה מדבר כי אני אמרתי בול את אותם דברים(מילה במילה)תוך כדי העונה ההיא וגם פתחתי ת'רד ענקי על השיפור ההתקפי של מכבי אחרי הפציעה של פרקינס

וואלה. הצלחת לבסס תאוריה שלמה על ארבעה משחקים, שמתוכם היו שני משחקי בית במומנטום מטורף, ועוד משחק אחד די רע שחטפנו בו בראש.
הסתכלתי קצת עכשיו בהיסטוריה, וראיתי את עצמי מתפעל מהיכולת של מכבי להתאושש מהפציעה ולהציג כדורסל מצויין. נדמה לי שרוב האנשים אז חשבו כמוני,
ואני ניהלתי ויכוחים עם חביב על הנושא.
האמת שאני לא ראיתי אותך בדיונים האלה, אבל יכול להיות שפיספסתי.

הנקודה מבחינתי לא השתנתה, ואני ממש לא מסכים איתכם. סורי.

[Holiday_Armadillo]

אתה אוהד אמיתי, נכון?
אנחנו מכירים אותך, אנחנו יודעים שאתה צופה בכל משחק

בתור אחד שצפה במשחקים, אתה יכול להגיד שאין שום הבדל בין איכות המשחק ההתקפי של מכבי לפני שפרקינס נפצע ואחרי שפרקינס נפצע?

עם פרקינס דרסנו עם הגנת הלחץ קבוצות כמו פרוקום אבל כשהיינו צריכים איכות התקפית לא קיבלנו את זה עד שהוא נפצע, גם אם קלענו את אותו מספר נקודות

במשחק נגד חימקי בחוץ פרקינס היה זה שהביא לנו את הניצחון אבל היה לו מדד 7 באותו משחק
אם היית מסתכל על דף הסטטיסטיקה היית אומר שהוא היה רע או שלא היה לו שום השפעה על הניצחון אבל כשצופים במשחק רואים משהו אחר לחלוטין
כנ''ל על המשחקים אחרי שפרקינס נפצע

כשמדברים על משהו שהיה כ"כ מזמן, אז חייבים להסתמך על משהו אובייקטיבי. לכולנו יש זכרון סלקטיבי. את תזכרי משהו אחד ואני משהו אחר מאותה הסיטואציה בדיוק.
אני לא זוכר איזשהו רנסנס התקפי משמעותי של מכבי אחרי הפציעה של פרקינס, וגם אם היה שיפור כלשהו, אז 4 משחקים, זה לא בדיוק מדגם מייצג לבדוק את זה.
מכבי הגיעה לסוף העונה בכושר מצויין, והיתה קבוצה מחוברת ומלוכדת מאוד. פציעה של שחקן לפעמים גורמת לכל השאר אפילו להשתפר. זה לא אומר שאותו השחקן
היה שחקן לא חשוב, נזק או השד יודע מה שאתם מנסים להמציא עכשיו כשכבר הזכרון של אותם המשחקים הוא מאוד מעורפל.

אני לא יודעת על איזה זיכרון סלקטיבי אתה מדבר כי אני אמרתי בול את אותם דברים(מילה במילה)תוך כדי העונה ההיא וגם פתחתי ת'רד ענקי על השיפור ההתקפי של מכבי אחרי הפציעה של פרקינס

וואלה. הצלחת לבסס תאוריה שלמה על ארבעה משחקים, שמתוכם היו שני משחקי בית במומנטום מטורף, ועוד משחק אחד די רע שחטפנו בו בראש.
הסתכלתי קצת עכשיו בהיסטוריה, וראיתי את עצמי מתפעל מהיכולת של מכבי להתאושש מהפציעה ולהציג כדורסל מצויין. נדמה לי שרוב האנשים אז חשבו כמוני,
ואני ניהלתי ויכוחים עם חביב על הנושא.
האמת שאני לא ראיתי אותך בדיונים האלה, אבל יכול להיות שפיספסתי.

הנקודה מבחינתי לא השתנתה, ואני ממש לא מסכים איתכם. סורי.

אז אין מה להמשיך הא?

[jol9]

דבר ראשון, את הרבה פעמים מסיימת את הדיונים ככה, לא?
דבר שני, אפשר ואף רצוי מבחינתי להמשיך, רק שאני לא חושב שאני הולך לשנות את דעתי.

[Holiday_Armadillo]

דבר ראשון, את הרבה פעמים מסיימת את הדיונים ככה, לא?
דבר שני, אפשר ואף רצוי מבחינתי להמשיך, רק שאני לא חושב שאני הולך לשנות את דעתי.

הדבר השני מתקשר לדבר הראשון
אם אין שום סיכוי שמישהו ישנה את דעתו(כי אתה לא תשנה את דעתך ואני לא את דעתי)אז למה לבזבז אנרגיה?

איך שאני רואה את זה, אני חוסכת לנו זמן יקר

[MTA2311]

לא הבנתי איך בדיוק הפרכת את הטענה שלנו.
פרקינס הוא שחקן התקפה רע. הוא מחזיק יותר מדי את הכדור, ואחוזי הקליעה שלו נוראיים. המשחק הגדול היחיד שניצחנו איתו, היה המשחק השני מול קאחה, שגם הוא לא בדיוק ייצג את הכדורסל ששיחקנו כל העונה.

הלחץ המפורסם, נולד מתוך הכרח ולא מתוך בחירה. ההתקפה העומדת שלנו הייתה רעה מאוד, והדרך היחידה להשיג נקודות הייתה במתפרצות ובמעבר. אחרי הפציעה של פרקינס פתאום גם היה לנו מה למכור בהתקפה עומדת. זה אולי לא חד משמעי, אבל גם ההיעדרות של פרקינס קשורה לזה.

[jol9]

לא הבנתי איך בדיוק הפרכת את הטענה שלנו.
פרקינס הוא שחקן התקפה רע. הוא מחזיק יותר מדי את הכדור, ואחוזי הקליעה שלו נוראיים. המשחק הגדול היחיד שניצחנו איתו, היה המשחק השני מול קאחה, שגם הוא לא בדיוק ייצג את הכדורסל ששיחקנו כל העונה.

הלחץ המפורסם, נולד מתוך הכרח ולא מתוך בחירה. ההתקפה העומדת שלנו הייתה רעה מאוד, והדרך היחידה להשיג נקודות הייתה במתפרצות ובמעבר. אחרי הפציעה של פרקינס פתאום גם היה לנו מה למכור בהתקפה עומדת. זה אולי לא חד משמעי, אבל גם ההיעדרות של פרקינס קשורה לזה.

מזל שפרקינס נפצע, ככה כל אלה שלא אהבו אותו מכל מיני סיבות, יכולים עכשיו להמציא את ההיסטוריה מחדש...

גם בעונה הנהדרת ההיא, מחפשים כל מיני פאקים? פרקינס היה שחקן מצויין. גדול בהגנה, טוב בהתקפה. הפציעה שלו לא שיחררה שום דבר ולא עזרה לשום דבר.
מכבי היתה קבוצת פיינל פור לפני פציעת פרקינס וגם אחריו.
אפשר להגיד שאולי אם סופו היה נפצע או פארגו, אז היה קשה יותר לעשות את ההישג הזה (ואני מאמין שהיינו מגיעים לפיינל פור בכל מקרה), אבל למה צריך
לבטל את ההישגים של פרקינס באותה עונה, ולהפוך אותו משחקן איכותי לנטל?

במקום לתת קרדיט לשחקנים ולמאמן אתם מחפשים לעוות את המציאות, וגם כשאני מביא הוכחות מספריות, שאתם טועים, אתם עדיין טוענים שזה היה אחרת ממה
שהמספרים מראים, אז על מה בכלל יש לדבר?

[MTA2311]

לא הבנתי איך בדיוק הפרכת את הטענה שלנו.
פרקינס הוא שחקן התקפה רע. הוא מחזיק יותר מדי את הכדור, ואחוזי הקליעה שלו נוראיים. המשחק הגדול היחיד שניצחנו איתו, היה המשחק השני מול קאחה, שגם הוא לא בדיוק ייצג את הכדורסל ששיחקנו כל העונה.

הלחץ המפורסם, נולד מתוך הכרח ולא מתוך בחירה. ההתקפה העומדת שלנו הייתה רעה מאוד, והדרך היחידה להשיג נקודות הייתה במתפרצות ובמעבר. אחרי הפציעה של פרקינס פתאום גם היה לנו מה למכור בהתקפה עומדת. זה אולי לא חד משמעי, אבל גם ההיעדרות של פרקינס קשורה לזה.

מזל שפרקינס נפצע, ככה כל אלה שלא אהבו אותו מכל מיני סיבות, יכולים עכשיו להמציא את ההיסטוריה מחדש...

גם בעונה הנהדרת ההיא, מחפשים כל מיני פאקים? פרקינס היה שחקן מצויין. גדול בהגנה, טוב בהתקפה. הפציעה שלו לא שיחררה שום דבר ולא עזרה לשום דבר.
מכבי היתה קבוצת פיינל פור לפני פציעת פרקינס וגם אחריו.
אפשר להגיד שאולי אם סופו היה נפצע או פארגו, אז היה קשה יותר לעשות את ההישג הזה (ואני מאמין שהיינו מגיעים לפיינל פור בכל מקרה), אבל למה צריך
לבטל את ההישגים של פרקינס באותה עונה, ולהפוך אותו משחקן איכותי לנטל?

במקום לתת קרדיט לשחקנים ולמאמן אתם מחפשים לעוות את המציאות, וגם כשאני מביא הוכחות מספריות, שאתם טועים, אתם עדיין טוענים שזה היה אחרת ממה
שהמספרים מראים, אז על מה בכלל יש לדבר?

אל תכליל, ואל תכניס לי מילים לפה. דווקא די אהבתי את פרקינס, והתלהבתי כמו כולם מסגנון המשחק שמכבי הציגה. זה שאתה בוחר להתעלם מזה שהעונה ההיא הייתה מורכבת בעיקר ממשחקים מול לובליאנה ופרוקום, זה כבר משהו אחר.

עד ההצלבה, הניצחון היחיד שעשינו על קבוצה טובה, היה מול קאחה בסיבוב השני של שלב הבתים. פרקינס סיים את המשחק הזה עם 7 נקודות ב3 מ11 מהשדה.
זה אומר שעד הניצחון מול קאחד במשחק השני בהצלבה, לא עשינו אף ניצחון גדול על קבוצה טובה עם פרקינס.

אני לא הופך את פרקינס לנטל. יש לו את היתרונות הברורים שלו, אבל התקפית הוא לא טוב. בכושר טוב, הוא יכול להיות שחקן שישי מצויין, שמכניס אנרגיות, לחץ ומשנה את המשחק. זהו.

לא הבאת אף הוכחה מספרית. אל תשווה מספרים שהשגנו מול פרוקום ורומא, לאלה שהשגנו מול פאו וריאל. זה הדבר הכי קרוב ל"עיוות המציאות" שהיה באשכול הזה.

[toja27]

לא הבנתי רק דבר אחד, אתם אומרים שעם פרקינס דרסנו את אירופה אבל אלה היו קבוצות חלשות אבל במשחקים נגד הקבוצות הקשות הפסדנו איתו או התקשנו. קודם כל כמה משחקים "קשים" להגדרתכם שיחקנו אחר כך עם פרקינס? כולה נגד קאחה שבהם הוא שיחק שני משחקים וחצי, על זה אתם מודדים משהו? איזה מין מדד זה בכלל. ואם אתם מחשיבים גם את שני המשחקים מול ברצלונה אז במשחק חוץ (שבמקרה הייתי שם) אני זוכר שפרקינס היה השחקן המצטיין והוא סיפק גם תרומה התקפית (אני זוכר את זה כי חבר שלי הפסיד לי בדיוק על זה בהתערבות, ואין לי כח לבדוק עכשיו כמה בדיוק הוא קלע) ובמשחק ביתי מולם היינו אמורים לנצח את המשחק אלא שמכבי רצו בכוח הארכה כדי לתפוס את ראשות הבית. גם נגד הקבוצות הטובות יותר צריך שחקנים פיזיים ושחקני הגנה טובים, והוא היה שחקן הגנה מעולה ולא רק בלחץ על כל המגרש. להגנת הלחץ הייתה תרומה נוספת והיא תרומה פסיכולוגית. המשחקים ההם שהם קרעו את הקבוצות החלשות והבינוניות יותר נתנו להם ביטחון בעצמם ובעוצמה שלהם כקבוצה(ראו העונה מה המשחק נגד סיינה עשה למכבי אחרי שהם קרעו אותם). זאת הסיבה שכשפרקינס נפצע זה לא השפיע על הקבוצה בצורה כזאת, כי לקבוצה הזאת כבר היה מספיק ביטחון בעצמם כדי להתאושש מזה.
ודרך אגב HOLIDAY , פרקינס היה שחקן התקפה טוב לפני שהוא הגיע למכבי, שוב אין לי כח לבדוק את זה עכשיו, אבל אם תבדקי תראי שאני צודק. הייתה לו עונה מצויינת במכבי חיפה בכל האספקטים.

[jol9]

לא הבנתי איך בדיוק הפרכת את הטענה שלנו.
פרקינס הוא שחקן התקפה רע. הוא מחזיק יותר מדי את הכדור, ואחוזי הקליעה שלו נוראיים. המשחק הגדול היחיד שניצחנו איתו, היה המשחק השני מול קאחה, שגם הוא לא בדיוק ייצג את הכדורסל ששיחקנו כל העונה.

הלחץ המפורסם, נולד מתוך הכרח ולא מתוך בחירה. ההתקפה העומדת שלנו הייתה רעה מאוד, והדרך היחידה להשיג נקודות הייתה במתפרצות ובמעבר. אחרי הפציעה של פרקינס פתאום גם היה לנו מה למכור בהתקפה עומדת. זה אולי לא חד משמעי, אבל גם ההיעדרות של פרקינס קשורה לזה.

מזל שפרקינס נפצע, ככה כל אלה שלא אהבו אותו מכל מיני סיבות, יכולים עכשיו להמציא את ההיסטוריה מחדש...

גם בעונה הנהדרת ההיא, מחפשים כל מיני פאקים? פרקינס היה שחקן מצויין. גדול בהגנה, טוב בהתקפה. הפציעה שלו לא שיחררה שום דבר ולא עזרה לשום דבר.
מכבי היתה קבוצת פיינל פור לפני פציעת פרקינס וגם אחריו.
אפשר להגיד שאולי אם סופו היה נפצע או פארגו, אז היה קשה יותר לעשות את ההישג הזה (ואני מאמין שהיינו מגיעים לפיינל פור בכל מקרה), אבל למה צריך
לבטל את ההישגים של פרקינס באותה עונה, ולהפוך אותו משחקן איכותי לנטל?

במקום לתת קרדיט לשחקנים ולמאמן אתם מחפשים לעוות את המציאות, וגם כשאני מביא הוכחות מספריות, שאתם טועים, אתם עדיין טוענים שזה היה אחרת ממה
שהמספרים מראים, אז על מה בכלל יש לדבר?

אל תכליל, ואל תכניס לי מילים לפה. דווקא די אהבתי את פרקינס, והתלהבתי כמו כולם מסגנון המשחק שמכבי הציגה. זה שאתה בוחר להתעלם מזה שהעונה ההיא הייתה מורכבת בעיקר ממשחקים מול לובליאנה ופרוקום, זה כבר משהו אחר.

עד ההצלבה, הניצחון היחיד שעשינו על קבוצה טובה, היה מול קאחה בסיבוב השני של שלב הבתים. פרקינס סיים את המשחק הזה עם 7 נקודות ב3 מ11 מהשדה.
זה אומר שעד הניצחון מול קאחד במשחק השני בהצלבה, לא עשינו אף ניצחון גדול על קבוצה טובה עם פרקינס.

אני לא הופך את פרקינס לנטל. יש לו את היתרונות הברורים שלו, אבל התקפית הוא לא טוב. בכושר טוב, הוא יכול להיות שחקן שישי מצויין, שמכניס אנרגיות, לחץ ומשנה את המשחק. זהו.

לא הבאת אף הוכחה מספרית. אל תשווה מספרים שהשגנו מול פרוקום ורומא, לאלה שהשגנו מול פאו וריאל. זה הדבר הכי קרוב ל"עיוות המציאות" שהיה באשכול הזה.

אם היית קורא את מה שכתבתי אז היית רואה שהשוותי את המשחק השני מול קאחה, בו פרקינס היה שותף מלא, למשחקים שבאו אח"כ.
מול פרוקום ואחרות קלענו הרבה הרבה יותר.

שוב - הקרדיט על הסיומת של העונה ההיא, מגיע לבלאט ולשחקנים שהרימו את הרמה שלהם אחרי הפציעה של פרקינס, אבל לא לפציעה שלו, וככה מנסים לצייר את זה כאן.
אי אפשר לקחת ארבעה משחקים ולבסס עליהם תאוריה שגם לא מסתדרת עם המספרים - זה לא עובד.

[jol9]

לא הבנתי רק דבר אחד, אתם אומרים שעם פרקינס דרסנו את אירופה אבל אלה היו קבוצות חלשות אבל במשחקים נגד הקבוצות הקשות הפסדנו איתו או התקשנו. קודם כל כמה משחקים "קשים" להגדרתכם שיחקנו אחר כך עם פרקינס? כולה נגד קאחה שבהם הוא שיחק שני משחקים וחצי, על זה אתם מודדים משהו? איזה מין מדד זה בכלל. ואם אתם מחשיבים גם את שני המשחקים מול ברצלונה אז במשחק חוץ (שבמקרה הייתי שם) אני זוכר שפרקינס היה השחקן המצטיין והוא סיפק גם תרומה התקפית (אני זוכר את זה כי חבר שלי הפסיד לי בדיוק על זה בהתערבות, ואין לי כח לבדוק עכשיו כמה בדיוק הוא קלע) ובמשחק ביתי מולם היינו אמורים לנצח את המשחק אלא שמכבי רצו בכוח הארכה כדי לתפוס את ראשות הבית. גם נגד הקבוצות הטובות יותר צריך שחקנים פיזיים ושחקני הגנה טובים, והוא היה שחקן הגנה מעולה ולא רק בלחץ על כל המגרש. להגנת הלחץ הייתה תרומה נוספת והיא תרומה פסיכולוגית. המשחקים ההם שהם קרעו את הקבוצות החלשות והבינוניות יותר נתנו להם ביטחון בעצמם ובעוצמה שלהם כקבוצה(ראו העונה מה המשחק נגד סיינה עשה למכבי אחרי שהם קרעו אותם). זאת הסיבה שכשפרקינס נפצע זה לא השפיע על הקבוצה בצורה כזאת, כי לקבוצה הזאת כבר היה מספיק ביטחון בעצמם כדי להתאושש מזה.
ודרך אגב HOLIDAY , פרקינס היה שחקן התקפה טוב לפני שהוא הגיע למכבי, שוב אין לי כח לבדוק את זה עכשיו, אבל אם תבדקי תראי שאני צודק. הייתה לו עונה מצויינת במכבי חיפה בכל האספקטים.

או... אתה רואה, אנחנו גם מסכימים לפעמים...

רק לחדד - כל הויכוח הזה התחיל בכלל מהעניין של ווישנייבסקי מול פרקינס והדעה של פליקס (או שאולי התבלבלתי עם שרשור אחר...).
אז בסוף הגענו איכשהו לעונה שאחרי זה.
אם חוזרים לרגע לאותו העניין, אז מדובר בהבדל רמות בערך כמו בין פארקר לביופורד - לא ברי השוואה בכלל.

[MTA2311]

לא הבנתי איך בדיוק הפרכת את הטענה שלנו.
פרקינס הוא שחקן התקפה רע. הוא מחזיק יותר מדי את הכדור, ואחוזי הקליעה שלו נוראיים. המשחק הגדול היחיד שניצחנו איתו, היה המשחק השני מול קאחה, שגם הוא לא בדיוק ייצג את הכדורסל ששיחקנו כל העונה.

הלחץ המפורסם, נולד מתוך הכרח ולא מתוך בחירה. ההתקפה העומדת שלנו הייתה רעה מאוד, והדרך היחידה להשיג נקודות הייתה במתפרצות ובמעבר. אחרי הפציעה של פרקינס פתאום גם היה לנו מה למכור בהתקפה עומדת. זה אולי לא חד משמעי, אבל גם ההיעדרות של פרקינס קשורה לזה.

מזל שפרקינס נפצע, ככה כל אלה שלא אהבו אותו מכל מיני סיבות, יכולים עכשיו להמציא את ההיסטוריה מחדש...

גם בעונה הנהדרת ההיא, מחפשים כל מיני פאקים? פרקינס היה שחקן מצויין. גדול בהגנה, טוב בהתקפה. הפציעה שלו לא שיחררה שום דבר ולא עזרה לשום דבר.
מכבי היתה קבוצת פיינל פור לפני פציעת פרקינס וגם אחריו.
אפשר להגיד שאולי אם סופו היה נפצע או פארגו, אז היה קשה יותר לעשות את ההישג הזה (ואני מאמין שהיינו מגיעים לפיינל פור בכל מקרה), אבל למה צריך
לבטל את ההישגים של פרקינס באותה עונה, ולהפוך אותו משחקן איכותי לנטל?

במקום לתת קרדיט לשחקנים ולמאמן אתם מחפשים לעוות את המציאות, וגם כשאני מביא הוכחות מספריות, שאתם טועים, אתם עדיין טוענים שזה היה אחרת ממה
שהמספרים מראים, אז על מה בכלל יש לדבר?

אל תכליל, ואל תכניס לי מילים לפה. דווקא די אהבתי את פרקינס, והתלהבתי כמו כולם מסגנון המשחק שמכבי הציגה. זה שאתה בוחר להתעלם מזה שהעונה ההיא הייתה מורכבת בעיקר ממשחקים מול לובליאנה ופרוקום, זה כבר משהו אחר.

עד ההצלבה, הניצחון היחיד שעשינו על קבוצה טובה, היה מול קאחה בסיבוב השני של שלב הבתים. פרקינס סיים את המשחק הזה עם 7 נקודות ב3 מ11 מהשדה.
זה אומר שעד הניצחון מול קאחד במשחק השני בהצלבה, לא עשינו אף ניצחון גדול על קבוצה טובה עם פרקינס.

אני לא הופך את פרקינס לנטל. יש לו את היתרונות הברורים שלו, אבל התקפית הוא לא טוב. בכושר טוב, הוא יכול להיות שחקן שישי מצויין, שמכניס אנרגיות, לחץ ומשנה את המשחק. זהו.

לא הבאת אף הוכחה מספרית. אל תשווה מספרים שהשגנו מול פרוקום ורומא, לאלה שהשגנו מול פאו וריאל. זה הדבר הכי קרוב ל"עיוות המציאות" שהיה באשכול הזה.

אם היית קורא את מה שכתבתי אז היית רואה שהשוותי את המשחק השני מול קאחה, בו פרקינס היה שותף מלא, למשחקים שבאו אח"כ.
מול פרוקום ואחרות קלענו הרבה הרבה יותר.

שוב - הקרדיט על הסיומת של העונה ההיא, מגיע לבלאט ולשחקנים שהרימו את הרמה שלהם אחרי הפציעה של פרקינס, אבל לא לפציעה שלו, וככה מנסים לצייר את זה כאן.
אי אפשר לקחת ארבעה משחקים ולבסס עליהם תאוריה שגם לא מסתדרת עם המספרים - זה לא עובד.

אם הייתי קורא את מה? את ההשוואה בין המשחק השני, לבין ארבעת האחרונים והקביעה שלך שמדובר בהוכחה מספרית?

עם פרקינס ניצחנו שני משחקים מול קבוצות טובות. פעם מול קאחה בבתים, כשהוא היה נורא ופעם שנייה מול קאחה כשהוא היה טוב. בלעדיו ניצחנו שלושה כשסגנון המשחק שונה לחלוטין. אולי הפציעה שחררה משהו, ואולי לא, אבל הסגנון השתנה לחלוטין.

[jol9]

אם הייתי קורא את מה? את ההשוואה בין המשחק השני, לבין ארבעת האחרונים והקביעה שלך שמדובר בהוכחה מספרית?

עם פרקינס ניצחנו שני משחקים מול קבוצות טובות. פעם מול קאחה בבתים, כשהוא היה נורא ופעם שנייה מול קאחה כשהוא היה טוב. בלעדיו ניצחנו שלושה כשסגנון המשחק שונה לחלוטין. אולי הפציעה שחררה משהו, ואולי לא, אבל הסגנון השתנה לחלוטין.

אוקיי, אולי זה סוג משהו שאפשר להסכים איתו. הסגנון אכן היה מעט שונה, אבל אי אפשר לקחת את כל מה שפרקינס עשה ולזרוק לפח כמו שעשו כאן.

[שחף]

הכדורסל שמכבי שיחקה עם פרקינס היה כדורסל שהתאים לדרוס קבוצות קטנות שלא הגיעו מוכנות ללחץ. רוב הקבוצות הטובות שמולן מכבי שיחקה לא הושפעו מסגנון המשחק הזה. מול ברצלונה בלאט לא ניסה בכלל לשחק ככה, עם כמות אדירה של מובילי כדור וקבוצה שיטתית ומאומנת, ואז מכבי נכנסה לקרב חפירות פעמיים שמולו התלבטו החסרונות שלה(סייז בפנים, מחסור בקליעה מבחוץ). כאן מכבי בהחלט הושפעה מזה שפרקינס הוא לא שחקן התקפה טוב ברמת יורוליג, מה לעשות. אחרי שפרקינס נפצע פתאום דברים התחילו להתשחרר. פניני נתן תצוגות שיא, בלו היה נהדר, ופארגו קיבל את הבמה והפעיל את כולם נהדר ביחד עם אידסון. לא זוכר שנהניתי כל כך מהקבוצה מאז 2006 בערך.

זה נחמד לדרוס כל מיני לובליאנות ופרוקום, זה הרבה יותר נחמד לתת 20 הפרש לריאל מדריד בחצי גמר או 20 לקאחה ברבע הגמר. בסך הכל אני חושב שמכבי שיחקה טוב יותר בלי פרקינס מאשר איתו, בסופו של דבר, עם כל הכבוד ל-40 הפרש מול רומא.

[toja27]

לא הבנתי רק דבר אחד, אתם אומרים שעם פרקינס דרסנו את אירופה אבל אלה היו קבוצות חלשות אבל במשחקים נגד הקבוצות הקשות הפסדנו איתו או התקשנו. קודם כל כמה משחקים "קשים" להגדרתכם שיחקנו אחר כך עם פרקינס? כולה נגד קאחה שבהם הוא שיחק שני משחקים וחצי, על זה אתם מודדים משהו? איזה מין מדד זה בכלל. ואם אתם מחשיבים גם את שני המשחקים מול ברצלונה אז במשחק חוץ (שבמקרה הייתי שם) אני זוכר שפרקינס היה השחקן המצטיין והוא סיפק גם תרומה התקפית (אני זוכר את זה כי חבר שלי הפסיד לי בדיוק על זה בהתערבות, ואין לי כח לבדוק עכשיו כמה בדיוק הוא קלע) ובמשחק ביתי מולם היינו אמורים לנצח את המשחק אלא שמכבי רצו בכוח הארכה כדי לתפוס את ראשות הבית. גם נגד הקבוצות הטובות יותר צריך שחקנים פיזיים ושחקני הגנה טובים, והוא היה שחקן הגנה מעולה ולא רק בלחץ על כל המגרש. להגנת הלחץ הייתה תרומה נוספת והיא תרומה פסיכולוגית. המשחקים ההם שהם קרעו את הקבוצות החלשות והבינוניות יותר נתנו להם ביטחון בעצמם ובעוצמה שלהם כקבוצה(ראו העונה מה המשחק נגד סיינה עשה למכבי אחרי שהם קרעו אותם). זאת הסיבה שכשפרקינס נפצע זה לא השפיע על הקבוצה בצורה כזאת, כי לקבוצה הזאת כבר היה מספיק ביטחון בעצמם כדי להתאושש מזה.
ודרך אגב HOLIDAY , פרקינס היה שחקן התקפה טוב לפני שהוא הגיע למכבי, שוב אין לי כח לבדוק את זה עכשיו, אבל אם תבדקי תראי שאני צודק. הייתה לו עונה מצויינת במכבי חיפה בכל האספקטים.

או... אתה רואה, אנחנו גם מסכימים לפעמים...

רק לחדד - כל הויכוח הזה התחיל בכלל מהעניין של ווישנייבסקי מול פרקינס והדעה של פליקס (או שאולי התבלבלתי עם שרשור אחר...).
אז בסוף הגענו איכשהו לעונה שאחרי זה.
אם חוזרים לרגע לאותו העניין, אז מדובר בהבדל רמות בערך כמו בין פארקר לביופורד - לא ברי השוואה בכלל.

כן קורה לנו
בכל מקרה אני חושב שהויכוח הזה מיצה את עצמו. לכל אחד יש את הדעה שלו בעניין. ובסופו של דבר גם מדובר בהשערות בלבד כי אף אחד לא יודע איך היינו משחקים עם פרקינס בשאר המשחקים. דעתי היא שהוא היה חסר מאוד נגד קבוצה קשוחה כמו פאנתיינקוס וזה בלט פחות נגד הקבוצה הרכה של ריאל מדריד. אבל כל אחד יכול לחשוב מה שהוא חושב.

[MTA2311]

מאשים את כוכביו, מעניש את שחקני הספסל, מחפש קורבנות וחומק מאחריות: דייויד בלאט עושה הכול כדי לצמצם את הפער בין תדמיתו הנקייה להתנהלותו במציאות. שי האוזמן סוגר מחזור ומתלהב מבר טימור
1. אנטי קליימקס. יש להניח שתחת ההגדרה המילונית של המונח אמורה להופיע החזרה של מכבי תל אביב לביצה המקומית לאחר הסוויפ שסיים לה את עונת היורוליג. בעונות רגילות הסוויץ' הזה גרם לא אחת לנפילות מתח שצמצמו את פערי הכישרון הבולטים של הצהובים. העונה הזאת, ואת זה אמרנו לא מעט, היא עונה בלתי רגילה. ולו רק משום כך שפערי הכישרון בין מכבי לבין האחרות מצומצמים (כמעט) מאי פעם, ופערי הגודל, בקו האחורי והקדמי, כלל לא קיימים או שהם נוטים דווקא לטובתה של היריבה. מכבי ראשון לציון, למשל, לקחה על הגבוהים של מכבי תל אביב אתמול (ראשון) 14 ריבאונדים בהתקפה. מהסיבה הזאת אסור לקחת או לקבל כמובן מאליו את ניצחון החוץ של הצהובים בבית מכבי בראשון לציון, תוך שהאורחת מציגה מחצית ראשונה שוטפת ומרשימה. מצד שני, לא צריך להתרגש יותר מדי גם מהמחצית השנייה והרעה של הצהובים. יש לכך הסבר. והוא לא רק האנטי קליימקס.

אין אהבה גדולה בין הנהלת מכבי לבין מאמנה. זהו בערך הסוד הכי לא סודי שקיים בשלולית המקומית. בין כל המתחים הגלויים והסמויים, דומה שהתסכול הכי גדול של הפדרמנים נוגע לפער האדיר בין הדימוי הציבורי – הטפלוני, הג'נטלמני, האנגלוסקסי - המושלם של דיוויד בלאט לבין הטיפוס שהם מכירים על בסיס יומי. אם נשפוט לפי השבועות האחרונים, ניתן לחשוב שבלאט גמר אומר בליבו לצמצם את הפערים בין הדימוי לבין המציאות. החל בהשתוללויות משולחות הרסן על הספסל (שהתמתנו מעט לאחר ההפסד בדרבי), המשך בראיון סוף המשחק במדריד בו תלה את האשם בהפסד בהחטאות של ריקי היקמן ודווין סמית' ועבור לאמש, בבחינת הדובדבן על הקצפת, אז מצא בלאט דרך חדשה להתבכיין וקורבן חדש להאשים. המחליפים. אה, ושיטת ענישה חדשה – אימון "עונש" רק למחליפים. זהו אותו ג'נטלמן, כזכור, שלא היסס להאשים את מאמניו הקודמים של ליאור אליהו בכך שלא לימדו אותו לשמור רק כדי לספסל לו את הצורה (ובצדק) בגלל שהוא לא שומר.

ישנה אסכולה שטוענת שקבוצה מנצחת ומפסידה משחקים ביחד. עוד אסכולה, ביזארית אך קיימת, גורסת שהמאמן אחראי גם על שחקני החמישייה וגם על המחליפים. גם על ההגנה וגם על ההתקפה. ובכלל, יש הטוענים שאימון הוא לא עונש. ואם זה עונש (לפרטים ניתן לפנות לקורא מולי קצורין), אז הוא אמור להיות רוחבי ולכו-לם. כל האסכולות האלה, כנראה, שייכות למי שאינם ג'נטלמנים אנגלוסקסים מושלמים.

[felix_r]

מאשים את כוכביו, מעניש את שחקני הספסל, מחפש קורבנות וחומק מאחריות: דייויד בלאט עושה הכול כדי לצמצם את הפער בין תדמיתו הנקייה להתנהלותו במציאות. שי האוזמן סוגר מחזור ומתלהב מבר טימור
1. אנטי קליימקס. יש להניח שתחת ההגדרה המילונית של המונח אמורה להופיע החזרה של מכבי תל אביב לביצה המקומית לאחר הסוויפ שסיים לה את עונת היורוליג. בעונות רגילות הסוויץ' הזה גרם לא אחת לנפילות מתח שצמצמו את פערי הכישרון הבולטים של הצהובים. העונה הזאת, ואת זה אמרנו לא מעט, היא עונה בלתי רגילה. ולו רק משום כך שפערי הכישרון בין מכבי לבין האחרות מצומצמים (כמעט) מאי פעם, ופערי הגודל, בקו האחורי והקדמי, כלל לא קיימים או שהם נוטים דווקא לטובתה של היריבה. מכבי ראשון לציון, למשל, לקחה על הגבוהים של מכבי תל אביב אתמול (ראשון) 14 ריבאונדים בהתקפה. מהסיבה הזאת אסור לקחת או לקבל כמובן מאליו את ניצחון החוץ של הצהובים בבית מכבי בראשון לציון, תוך שהאורחת מציגה מחצית ראשונה שוטפת ומרשימה. מצד שני, לא צריך להתרגש יותר מדי גם מהמחצית השנייה והרעה של הצהובים. יש לכך הסבר. והוא לא רק האנטי קליימקס.

אין אהבה גדולה בין הנהלת מכבי לבין מאמנה. זהו בערך הסוד הכי לא סודי שקיים בשלולית המקומית. בין כל המתחים הגלויים והסמויים, דומה שהתסכול הכי גדול של הפדרמנים נוגע לפער האדיר בין הדימוי הציבורי – הטפלוני, הג'נטלמני, האנגלוסקסי - המושלם של דיוויד בלאט לבין הטיפוס שהם מכירים על בסיס יומי. אם נשפוט לפי השבועות האחרונים, ניתן לחשוב שבלאט גמר אומר בליבו לצמצם את הפערים בין הדימוי לבין המציאות. החל בהשתוללויות משולחות הרסן על הספסל (שהתמתנו מעט לאחר ההפסד בדרבי), המשך בראיון סוף המשחק במדריד בו תלה את האשם בהפסד בהחטאות של ריקי היקמן ודווין סמית' ועבור לאמש, בבחינת הדובדבן על הקצפת, אז מצא בלאט דרך חדשה להתבכיין וקורבן חדש להאשים. המחליפים. אה, ושיטת ענישה חדשה – אימון "עונש" רק למחליפים. זהו אותו ג'נטלמן, כזכור, שלא היסס להאשים את מאמניו הקודמים של ליאור אליהו בכך שלא לימדו אותו לשמור רק כדי לספסל לו את הצורה (ובצדק) בגלל שהוא לא שומר.

ישנה אסכולה שטוענת שקבוצה מנצחת ומפסידה משחקים ביחד. עוד אסכולה, ביזארית אך קיימת, גורסת שהמאמן אחראי גם על שחקני החמישייה וגם על המחליפים. גם על ההגנה וגם על ההתקפה. ובכלל, יש הטוענים שאימון הוא לא עונש. ואם זה עונש (לפרטים ניתן לפנות לקורא מולי קצורין), אז הוא אמור להיות רוחבי ולכו-לם. כל האסכולות האלה, כנראה, שייכות למי שאינם ג'נטלמנים אנגלוסקסים מושלמים.

אני רואה שרכשתי חסידים