צהבת

היום הכי חשוב בשבילי בשנה.

יומיים משמעותיים מאוד. הסמיכות שלהם מעצימה את הווייתנו בארץ הזו

באים לרייב עצמאות בראשל"צ?

התבלבלת ביום

יומיים מיוחדים שמתחברים עם יום השואה שבוע קודם..

אני בשנים האחרונות עובר איזשהו תהליך על עצמי בנוגע לאיך צריך להתייחס לימים הללו..
פעם התפיסה שלי הייתה שצריכים להיות עצובים ואם אתה לא עצוב אז אתה לא מחובר..
היום אני רואה את זה אחרת לגמרי..
מבחינתי אלו ימים של זיכרון (שמעלים עצב מצד עצמם אבל זו לא מטרתם) מטרתם לדעתי היא לתת מקום של כבוד והערכה לאלו שזוכרים- ומהם אני לומד כל פעם עוד על מסירות נפש ועל חיבור לעם, המדינה, והתורה.

בתקופה האחרונה אני לגמרי בקטע של לשמוע סיפורי גבורה של קדושי השואה וחיילי צהל..

גם עבורי זה היום המשמעותי ביותר בשנה ברמה הלאומית.

את יום העצמאות התחלתי קצת פחות לחבב בשנים האחרונות.
יותר מדי אוננות עצמית, אפילו בשביל ימני כמוני.

my man כתב:כל פעם עוד על מסירות נפש ועל חיבור לעם, המדינה, והתורה.

עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. איפה שמעתי את המשפט הזה?

אוף היום הזה קשה.

roy1000 כתב:

my man כתב:כל פעם עוד על מסירות נפש ועל חיבור לעם, המדינה, והתורה.

עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. איפה שמעתי את המשפט הזה?

כן

יוני, אני לא מבין על מה אתה מדבר.. המדינה שלנו זה מהדברים הגדולים שידעה ההיסטוריה..

יום עצוב
יהי זכרם ברוך

my man כתב:

roy1000 כתב:

my man כתב:כל פעם עוד על מסירות נפש ועל חיבור לעם, המדינה, והתורה.

עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. איפה שמעתי את המשפט הזה?

כן

יוני, אני לא מבין על מה אתה מדבר.. המדינה שלנו זה מהדברים הגדולים שידעה ההיסטוריה..

אין ויכוח.
אני אישית קצת פחות מתחבר לאופי החגיגות פשוט.

jol9 כתב:

my man כתב:

roy1000 כתב:

my man כתב:כל פעם עוד על מסירות נפש ועל חיבור לעם, המדינה, והתורה.

עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. איפה שמעתי את המשפט הזה?

כן

יוני, אני לא מבין על מה אתה מדבר.. המדינה שלנו זה מהדברים הגדולים שידעה ההיסטוריה..

אין ויכוח.
אני אישית קצת פחות מתחבר לאופי החגיגות פשוט.

יום בשנה מדברים על ההצלחות הצבאיות של המדינה, בשאר הימים תשמע רק על התקלות.

אגב לא חושב שיש קשר בין תורת ישראל לאתוס הציוני.

ראש הממשלה לא נמצא בטקס בדר״כ?

shayD כתב:

jol9 כתב:

my man כתב:

roy1000 כתב:

my man כתב:כל פעם עוד על מסירות נפש ועל חיבור לעם, המדינה, והתורה.

עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. איפה שמעתי את המשפט הזה?

כן

יוני, אני לא מבין על מה אתה מדבר.. המדינה שלנו זה מהדברים הגדולים שידעה ההיסטוריה..

אין ויכוח.
אני אישית קצת פחות מתחבר לאופי החגיגות פשוט.

יום בשנה מדברים על ההצלחות הצבאיות של המדינה, בשאר הימים תשמע רק על התקלות.

אגב לא חושב שיש קשר בין תורת ישראל לאתוס הציוני.

הקשר הוא הדוק וחוזר אחורה אל ראשית ההיסטוריה

הציונים הראשונים , ומי שבכלל הגה את הרעיון (הרצל) לא היו אנשי דת. (וגם ישראל לא הייתה היעד המוחלט שלהם אלא מדינה לעם היהודי).

המתיישבים הראשונים לא הגיעו לפה בגלל אברהם אבינו, אלא בעיקר בגלל רדיפה שלהם באירופה וכו'. (וצאצאיהם כאלה עד היום ).

העליות השניות והלאה הגיעו כי נפתחה אופציה, יהודי ערב לא היו מגיעים לפה אם לא נפתחה הדלת ע"י קודמיהם.

ולסיכום, הציונות לא בנויה על התורה , יש קווים משיקים כמובן אבל הם לא היו אנשים דתיים,ממש לא.

shayD כתב:הציונים הראשונים , ומי שבכלל הגה את הרעיון (הרצל) לא היו אנשי דת. (וגם ישראל לא הייתה היעד המוחלט שלהם אלא מדינה לעם היהודי).

המתיישבים הראשונים לא הגיעו לפה בגלל אברהם אבינו, אלא בעיקר בגלל רדיפה שלהם באירופה וכו'. (וצאצאיהם כאלה עד היום ).

העליות השניות והלאה הגיעו כי נפתחה אופציה, יהודי ערב לא היו מגיעים לפה אם לא נפתחה הדלת ע"י קודמיהם.

ולסיכום, הציונות לא בנויה על התורה , יש קווים משיקים כמובן אבל הם לא היו אנשים דתיים,ממש לא.

הכמיהה לציון התחילה הרבה הרבה לפני מבשרי הציונות..
ונניח שהציונות החילונית אכן לא בנויה על התורה(אם כי כיצד תסביר את מגילת העצמאות :"לאור חזונם של נביאי ישראל"?)
וזה שעל מבשרי הציונות הדתיים/הרבניים לא שומעים ולא לומדים לא אומר שלא היו באותה התקופה.
הרב טייכטל, הרב קלישר ועוד קודם- תלמידי הגר"א.

אבל באמת שזה קצת מרגיש לי בריחה מהתנ"ך שקורא לנו להידבק בארץ ישראל עוד מראשית ההיסטוריה כמו שאמרתי. גם אם המנהיגים הם חילוניים זה לא אומר שהתהליך ההיסטורי אינו מחובר לכיוון שהתורה מכוונת אליו.
יהודים התפללו אלפי שנים -ועד היום "ותחזינה עינינו בשובך לציון" - הרבה הרבה לפני שקם הרצל והתחיל להניע את תהליך הגאולה.

להגיד שעם ישראל היה בגולה אלפיים שנה וציפה כל יום בכלין עיניים ל'שנה הבאה בירושלים' זה ניתוק מהמציאות.

רוב יהודי אירופה חיו חיים נוחים ומספקים ( עד עליית היטלר לשלטון כמובן).

מגילת העצמאות היא מסמך משפטי קודם כל. איך אתה מסביר את "לאור חזונם של נביאי ישראל"? יש לי תחושה שבית המשפט (והמחוקק אגב) מגדירים את זה אחרת.

מפעל הציונות התבסס בתחילתו, בצורה שטחית למדי, על אלמנטים דתיים מסויימים, היום הם כבר לא רלוונטיים לציבור הרחב, וטוב שכך. האתוס הלאומי שלנו מורכב היום מהרבה דברים אחרים, ודווקא ביום כזה, הייתי מצפה שנדבר בעיקר על הדברים האלה ולא על ספר מלפני 2000 שנה.

shayD כתב:להגיד שעם ישראל היה בגולה אלפיים שנה וציפה כל יום בכלין עיניים ל'שנה הבאה בירושלים' זה ניתוק מהמציאות.

רוב יהודי אירופה חיו חיים נוחים ומספקים ( עד עליית היטלר לשלטון כמובן).

ההיסטוריה של הגולה לא התחילה בשנים של לפני עליית היטלר לשילטון. עם ישראל עבר הרבה מאד סבל וייסורים בגולה עם ציפייה וכמיהה לעלות לארץ. נכון עם השנים נהיה לנו טוב שם וקצת שכחנו את ייעודנו. היום אנחנו במקום אחר שיהודים עולים לארץ וחוזרים לציון. אז גם אם תגיד שהיה להם טוב והם לא עלו- גם היום טוב לרבים מהם ובכ"ז הם עולים.

אור, התורה(הספר הנצחי) מזהירה אותנו בדיוק מזה:

"כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם--עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. ח אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ. ט אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם--לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. י וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ--וּבֵרַכְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ. יא הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. יב פֶּן-תֹּאכַל, וְשָׂבָעְתָּ; וּבָתִּים טֹבִים תִּבְנֶה, וְיָשָׁבְתָּ. יג וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה-לָּךְ; וְכֹל אֲשֶׁר-לְךָ, יִרְבֶּה. יד וְרָם, לְבָבֶךָ; וְשָׁכַחְתָּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. טו הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן, אֲשֶׁר אֵין-מָיִם; הַמּוֹצִיא לְךָ מַיִם, מִצּוּר הַחַלָּמִישׁ. טז הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר, אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ: לְמַעַן עַנֹּתְךָ, וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ--לְהֵיטִבְךָ, בְּאַחֲרִיתֶךָ. יז וְאָמַרְתָּ, בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, עָשָׂה לִי אֶת-הַחַיִל הַזֶּה. יח וְזָכַרְתָּ, אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ, לַעֲשׂוֹת חָיִל: לְמַעַן הָקִים אֶת-בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, כַּיּוֹם הַזֶּה. {פ}

"כוחי ועוצם ידי" הוא הגורם לנו לשכוח את מה שזכרו אבותינו.

בסדר אורי, זאת ממש תשובה לעניין.