Shay_uzan כתב:קודם, מי שהיו לדעתי צריכים לזכות באותה שנה (בדיאבד כי ב2015 הלכתי אוטומטית עם בלאט) זה הווריוס, אם או בלי פציעות לדעתי הם היו יותר איכותיים באותה שנה
אבל בלי קשר, גם אם הוא כתב זוטר, הוא אמר דברים שמתארים את הNBA שגורמים לי סלידה ממנו ואצלו זה בדרך אגב... "הא, אצלנו המאמן שווה לכלום ושום דבר וכל שחקן עושה מה שבראש שלו ואני לא מבין למה הוא חשב שיש לו את הזכות בתור מאמן לתכנן תרגילים במקום משחק אוגואיסטי עם 0 קבוצתיות" ככה זה נשמע. בלאט לא היה צריך להיות מפוטר, לו מאמן לדעתי שלא מתקרב לקרסוליו אבל הוא כנוע, היחס של הNBA לבלאט היה על הפנים, בקליבלנד, העיתונאים, שאר הקבוצות, האוהדים ובאצם כולם, ללא בלאט, מי היה שומע על דלובדובה (או איך שלא שמו)
אבל בלאט זאת דוגמה מבחינתי, זה לא ספורט קבוצתי זה נטו תחרות כשרונות, בשום ענף קבוצתי אחר ובשום ליגה קבוצתית הקודש לאגו של שחקן אחד או 2 לא היה מקודש ולא רק בקטע של המאמן יש עוד מלא דוגמאות (שיפוטי, נהולי וכו). זה למה אני חושב שלברון לא קרוב לרמתו של גורדן, זה למה הקבוצה היחידה שעוד איכשהו סבלתי זאת גולדן סטייט וזה למה אני פשוט לא אוהב את הליגה הזאת (וברור שיש עוד כמה סיבות)
תהנו לקטול אותי בתגובות, אבל זאת דעתי
לא נגעתי בכלל בשאלה של "מי היה צריך לקחת את האליפות ללא הפציעות" ב-2015. אבל אם אתה רוצה לפתוח את הדיון ההיפותטי הזה, אז אני די בטוח שקליבלנד ובלאט היו לוקחים את זה ללא הפציעות שלהם. ולא, לא כי הם "היו צריכים". גולדן סטייט הייתה הקבוצה האיכותית יותר לאורך רוב העונה ההיא - אבל יש הבדל בין עונה סדירה, פלייאוף וגמר. בגמר, היית יכול לראות שהכוכבים של גולדן סטייט, שעבורם זה היה גמר ראשון בקריירה, השתתקו (מבחינת קרי זאת הייתה רק הפעם הראשונה מיני רבות, מסתבר). בעוד לקליבלנד היה שחקן מנוסה מאוד (ובלתי נסבל) במעמדים האלה. ותוסיף אליו את הוויניריות של קיירי, ששנה לאחר מכן הוכיח כמה הוא מסוגל להתעלות על עצמו במעמדים האלה.
לגבי שאר הדברים שלך - בסוף, ב-NBA משחקים את הכדורסל ברמה הגבוהה ביותר. תרצה או לא תרצה. יש קבוצות שמשחקות קבוצתי יותר מהנורמה ב-NBA (סן אנטוניו לאורך יותר משני עשורים, גולדן סטייט עם קר, דנבר, אינדיאנה, פילי, יוטה וכ'ו) ויש קבוצות שמשחקות בצורה יותר סוליסטית (הקבוצות של לברון לאורך הקריירה, בין היתר). אתה לא חייב לאהוב כל קבוצה או כל סגנון. וכן, הכוכבים הרבה פעמים עולים במעמדם על המאמנים שלהם (להוציא קבוצה אחת כנראה, זה תקף לגבי כל הקבוצות). ככה זה כשאתה מרוויח פי 4 או יותר מהמאמן שלך ונמצא יותר שנים ממנו בליגה. אני לא אוהב שחקנים שלא מכבדים את המאמן, אבל זה כבר קשור לאישיות של כל שחקן ושחקן. וספציפית בלאט הוא דוגמת קיצון. מאמן שהגיע לליגה משום מקום (אחרי שלא היה בה בתור עוזר/שחקן) והיה צריך לאמן פתאום את לברון - השחקן הכי הבכיר, הכי מסוקר, אולי עם האגו הכי גדול בליגה. שחקן שצריך ללטף לו את האגו, ושמעדיף לרוב לקמבן את החברים שלו. מהבחינה הזאת, הסיטואציה של בלאט הייתה קשה יותר משל רוב המאמנים שאימנו ב-NBA.