כמעט כל המלט הנרכש בישראל מקורו אחד – חברת 'נשר' שבבעלות קונצרן איי.ד.בי. המונופול מוגן על ידי ממשלת ישראל (המפעל היה בעבר בבעלות קונצרן כור של ההסתדרות – שם נולדה ההגנה על המונופול)- לאורך שנים הגנה ממשלת ישראל על נשר מייבוא בנוסף למתן סובסידיות ישירות. מדינת ישראל חוקקה חוק שמחייב לסמן שקי מלט בעברית ובכך חיסלה גם את הפוטנציאל ליבוא מלט בכמויות קטנות. כמו כן מלט מחו"ל חייב לעמוד בתקנים ישראלים ייחודיים, דבר שמייקר את עלות המלט המיובא מאחר ויש צורך להעבירו אישור במכון התקנים הישראלי (גם אם יש לאותו מלט תו תקן זר).
התוצאה: מחיר המלט בשטחים כ- 15 ₪ לשק מלט. מחיר המלט בישראל כ- 23 ₪ לשק מלט (2005).
כל מני פוליטיקאים רעי לב שלא אכפת להם שמחיר המלט היקר מייקר גם את עלות הדירות חוקקו עוד חוקים שימנעו יבוא של מלט זול (הם הרי צריכים לדאוג לחבריהם במפעל נשר):
שרת המסחר והתעשייה דליה איציק (2002) אילצה את חברות המלט הטורקיות להסכים ל"הסדר מחיר" לפיו הם לא ימכרו מלט בישראל במחיר הנמוך מהמחיר של נשר.
שר המסחר והתעשייה אהוד אולמרט (2005) חתם על צו לפיו יחול היטל יבוא מיוחד על יבוא מלט מטורקיה.
כך נבלם גם יבוא מלט מרומניה, ירדן מצרים. הנימוקים כרגיל, "ציוניים" להפליא: הגויים מוכרים לנו מלט ב"מחירי היצף" וצריך להגן על מאות מקומות עבודה במפעל נשר! מפעלים בשלוש מדינות שונות חברו יחד למכור מלט ב"מחירי היצף" בישראל... כבר היינו בסרט הזה מאות פעמים. בינתיים, עלויות הבנייה מתייקרות ל- 7 מיליון ישראלים ובעלי הקונצרן מחלקים מידי שנה דיבידנדים שמנים לכיסם ואולי גם תורמים כסף לפוליטיקאים שעוזרים להם להמנע מתחרות עם סחורה זולה מחו"ל.
תעשיית המלט היא אחת מהדוגמאות הטובות לנזק שנגרם למדינת ישראל על ידי עיוות השוק החופשי באמצעות "סיוע" ממשלתי. מלט הוא מוצר "טיפש" בעל ערך מוסף נמוך למועסק שמזהם את האוויר ומזיק לסביבה. התשומה העיקרית למפעל היא אנרגיה (שגם היא מיובאת). ללא התערבות הממשלה, כנראה שהזיהום היה נשאר ברומניה ובמצרים ולישראל היו מגיעים שקי מלט סגורים וזולים.
ולמה אותה הקדמה? בדיון של ועדת הכספים על העדר התחרות בשוק המלט בגלל המונופול של חברת 'נשר' שגורם לעליה במחירי הדירות, שלי יחימוביץ' הפגינה אטימות ורוע כמו שרק היא יודעת. מתוך פרוטוקול ועדת הכספים ...
