הרבה אנשי שמאל טוענים שהפיכת המרכז האוניברסיטאי באריאל היא סוג של קומבינה פוליטית. הם רק שוכחים איך קמו אוניברסיטאות אחרות בארץ...
אוניברסיטת חיפה, למשל, קמה ב-1963 כ"מכון אוניברסיטאי" בחסות האוניברסיטה העברית בירושלים, ורק ב-1972 הוכרה כאוניברסיטה. גם כאן היו "קומבינות" פוליטיות. ב-1965 פרש בן גוריון ממפא"י והקים מפלגה עצמאית – רפ"י. ראש עיריית חיפה, אבא חושי, התלבט במי לתמוך? בלוי אשכול שעמד בראש מפא"י, או להצטרף אל בן גוריון הפורש. שאלה קריטית, כי "חיפה האדומה" הייתה מעוז של תנועת העבודה. לוי אשכול הבטיח לאבא חושי לממן את הקמת האוניברסיטה ולהכיר בה (וכנראה עוד מספר הבטחות...) – ה"דיל" נסגר, אבא חושי נשאר במפא"י, חיפה זכתה לאוניברסיטה וחתנו של אשכול, דר' אליעזר רפאלי, התמנה "בזכות כישוריו" לנשיאה הראשון של האוניברסיטה...
ראש הממשלה לשעבר, דוד בן גוריון, התנגד להקמת אוניברסיטת בר אילן בשנות החמישים אבל נכנע ללחצים כבדים של מפלגת "המזרחי" (המפד"ל של אז) שגייסה לקמפיין גם תומכים מתנועת "המזרחי" העולמית. דוד בן גוריון "שוכנע" סופית להקצות את הקרקע ברמת גן (במדינת מפא"י לא קונים קרקע, אלא "מקצים") לאחר הפעלת לחץ פוליטי כבד. לבסוף, במסגרת הסכם קואליציוני עם מנהיג "המזרחי" חיים משה שפירא, הסכים בן גוריון להקמת האוניברסיטה.
בתחילת שנות החמישים התנגדו הטכניון והאוניברסיטה העברית בירושלים להקמת "אוניברסיטה מיותרת בתל אביב". ויכוח נוקב, בין השוללים למחייבים, התנהל מעל דפי העתונות ובשנת 1953 הוקם בתל אביב "המכון האוניברסיטאי למדעי הטבע" למרות התנגדות הפרופסורים של האוניברסיטה העברית בירושלים שטענו שאין צורך באוניברסיטה נוספת כי הירושלמית עונה לכל הצרכים האקדמים. רק כעשור לאחר מכן, עם מינויו של ג'ורג' וייז (תעשיין ותורם אמריקאי) לנשיא – הסתיים סופית הויכוח.
המדינה בכלל לא צריכה לקבוע אם מוסד X יכנה את עצמו "אוניברסיטה" או "מכללה". והמדינה בטח שלא צריכה לממן השכלה גבוהה...
http://www.kav.org.il/100994/b1286