שיר שתלמידי הישבה בה אני מלמד כתבו הפיקו ושרו (חלק מהם תלמידים שלי)לזכרו של חברם למחזור נתנאל חי ליטמן הי"ד שנרצח יחד עם אביו על ידי מרצחים בדרך לשבת החתן של אחותו..
השיר יושמע מחר ברשת ג' כחלק מפרויקט "שירים לזכרם"
הבית האחרון מוקדש כולו לזכרו ומספר מעט על אישיותו היחודית..
בבית ספר אחת צחקה בהגזמה ביום השואה (יצאה לפולין משום מה), כל האפסים לא אמרו כלום, כועס על עצמי, היום הייתי גורם לה לבכות מהצעקות שהייתה מקבלת. מדהים אותי שלא הגבתי.
LIAV10 כתב:בבית ספר אחת צחקה בהגזמה ביום השואה (יצאה לפולין משום מה), כל האפסים לא אמרו כלום, כועס על עצמי, היום הייתי גורם לה לבכות מהצעקות שהייתה מקבלת. מדהים אותי שלא הגבתי.
אני דווקא חושבת שזה הפוך. עצם זה שהיא הלכה לשירותים מראה על סוג של כבוד. אי אפשר להכריח אנשים לעמוד בצפירה, אבל לשבת או להמשיך להתעסק במה שעושים בזמן הצפירה מול כולם זו כבר התרסה, ללכת לשירותים כדי שלא להגיע למצב הזה זה מתן כבוד.
חנו'ש כתב:אני דווקא חושבת שזה הפוך. עצם זה שהיא הלכה לשירותים מראה על סוג של כבוד. אי אפשר להכריח אנשים לעמוד בצפירה, אבל לשבת או להמשיך להתעסק במה שעושים בזמן הצפירה מול כולם זו כבר התרסה, ללכת לשירותים כדי שלא להגיע למצב הזה זה מתן כבוד.
זה יותר רצון להמנע מתסיסה ממקום שהיא נמצאת בו בעמדת מיעוט (אני מניח שכרמל לא עובדת ברמלוד) כבוד זה לעמוד בצפירה ולהבין שהחיילים האלה נפלו בהגנה על המדינה שגם היא חייה בה ונהנית מפירותיה ושהיא חייבת להוקיר להם תודה על כך שבזכותם השריעה נדחקה למקומות חשוכים יותר כמו.. לונדון או פריז ולא רלוונטית אליה