על ידי yellowaura » 01 אפריל 2013, 15:18
אני הייתי בעד סמית' ברגע שראיתי אותו שנה שעברה משתק את סוני ווימס.
כבר אז היה ברור שהוא שחקן יעיל מאוד. פעם הוא טוב בהגנה ופעם בהתקפה.
אגב אני דווקא חושב שהממוצעים ה"אמיתיים" שלו אמורים לנוע בסביבות 8-10 נק' למשחק. הוא לא שחקן התקפה אלא שחקן משלים בהתקפה ודבק קבוצתי.
אני חושב שהבעיה העיקרית של סמית' הייתה אם אפשר לשחק איתו בסגנון אטרקטיבי.
אני חושב שהוא הראה שזה אפשרי. לא השחקן הכי נוצץ אבל אם נשים לידו שחקנים יעילים וקצת יותר נוצצים ממה שיש היום נוכל לראות סגנון אטרקטיבי.
אני חושב שהשנה הראתה לחברי הפורום דבר חשוב:
1. שחקנים יעילים IN בעיקר עם אוריינטציה הגנתית כמו סמית' וג'ימס. שחקן שהתחיל משחקן הגנה והופך להיות נשק בהתקפה זה דבר קטלני. כמו פארקר בזמנו.
2. שחקני שואו OUT כמו אליהו, ארויו. ביורוליג אתה חייב קשיחות ואגרסיביות. אני חושב שגם למכבי הגדולה של פארקר, שאראס, וויצ'יץ' היו קשיים בזמנו מול צסק"א של הולדן, לנגדון, אנדרסן בגלל חוסר קשיחות של וויצ'יץ' שהתקשה מאוד מול אנדרסן (אז בשיאו) ושאראס (שהתקשה לשמור את הגארדים של צסק"א)
אני עשיתי בזמנו "מחקר" קטן על השושלות הגדולות גם בנ.ב.א וגם באירופה (משנות ה- 90). אין כמעט מכנה משותף מבחינת הסגנון ההתקפי (חלק גדול היה עם % גבוה לשתיים אבל חלק קטן היה בינוני בתחום הזה וחזק ב % לשלוש), עמדה שולטת (חלק היה עם כוכבים בעמדת הסנטר, חלק עם כוכבים בעמדת הפוינט או הסמול וחלק עם כוכבים בעמדת הסמול. שיקגו לקחה אליפויות עם לונגלי בסנטר, סאן אנטוניו עם אייברי ג'ונסון כפוינט ובואן בסמול, ולייקרס עם ריק פוקס כסמול וכמובן יש עוד)
מה שכן מצאתי לרוב המוחלט של השושלות, מבחינה סטטיסטית, זה הצטיינות הגנתית בעצירת היריבות. חלק מהקבוצות היו גם טובות גם התקפית וחלק לא אבל בהגנה הן היו חזקות מאוד.
סגל (שנה הבאה):
C- בלאק*, האנטר*
PF- אנתוני גיל*, כספי, כהן
SF- קאליניץ'*, בראיינט*, זוסמן
SG- ווילבקין*, דורסי*
PG- וולטרס*, גוני די