לימודים, בחירת קריירה ופסיכומטרי

[Holiday_Armadillo]

מציע לך בעדינות לשים לעצמך כאפה ולהתחיל לחשוב על איך אתה כן יכול להשתלב במערכת הזאת.
חובה שהיא זכות, הרבה לפני שמדברים על פסיכומטרי ותקשורת ספורט ומחשבים.

אין מה להיכנס עם נאומים פטריוטים יותר מדי
כולנו יודעים עד כמה הצבא חשוב אבל יש אנשים שהצבא זה לא בשבילם וטוב שהם יודעים את זה לפני שזה גורם להם לצלקות נפשיות או גרוע מכך

אלא אם כן אתה הפסיכולוג שלו ויודע עד כמה הוא כשיר לשרת מבחינה נפשית, אין מה להגיד לו ש''על הכל אפשר להתגבר ומתחשלים''
יש אנשים שלא מתחשלים, הם נשברים, ועדיף להם ולמדינה שהם לא יתגייסו

אה כן אם לא ציינתי.. הפסיכולוג אמר בצורה ברורה שעדיף שאני לא אתגייס. למרות שאני די בטוח שהוא מופעל על ידי אמא שלי ככה שקשה לי להאמין לרוב המילים שיוצאות לו מהפה..

דבר ראשון, חייב להיות חיסיון מטפל-מטופל, ככה שאם הפסיכולוג מעביר לאמא שלך רשמים או מקבל רשמים מאמא שלך עדיף שתמצא מישהו עם קצת יותר עמוד שידרה ויושרה מקצועית

דבר שני, זה לא אומר שהוא לא צודק, רק אל תתן לאחרים להכתיב לך את הכשירות המנלטית והנפשית שלך, לא רק בקשר לצבא אלא בקשר להכל

ואם חציל אמר שהצבא צריך לקבל עדיפות על לימודים אז אני אוסיף ואומר ששינוי מערכת היחסים עם אמא שלך באה לפני שני הדברים האלה
אני בטוחה שהיא אמא נפלאה עם הכוונות הכי טובות שיש אבל ממה שאתה מספר פה..היא חייבת לחתוך את חבל הטבור ומהר, וגם אתה צריך לעשות את זה בשבילה

[איתי-שגב]

מציע לך בעדינות לשים לעצמך כאפה ולהתחיל לחשוב על איך אתה כן יכול להשתלב במערכת הזאת.
חובה שהיא זכות, הרבה לפני שמדברים על פסיכומטרי ותקשורת ספורט ומחשבים.

אין מה להיכנס עם נאומים פטריוטים יותר מדי
כולנו יודעים עד כמה הצבא חשוב אבל יש אנשים שהצבא זה לא בשבילם וטוב שהם יודעים את זה לפני שזה גורם להם לצלקות נפשיות או גרוע מכך

אלא אם כן אתה הפסיכולוג שלו ויודע עד כמה הוא כשיר לשרת מבחינה נפשית, אין מה להגיד לו ש''על הכל אפשר להתגבר ומתחשלים''
יש אנשים שלא מתחשלים, הם נשברים, ועדיף להם ולמדינה שהם לא יתגייסו

אה כן אם לא ציינתי.. הפסיכולוג אמר בצורה ברורה שעדיף שאני לא אתגייס. למרות שאני די בטוח שהוא מופעל על ידי אמא שלי ככה שקשה לי להאמין לרוב המילים שיוצאות לו מהפה..

דבר ראשון, חייב להיות חיסיון מטפל-מטופל, ככה שאם הפסיכולוג מעביר לאמא שלך רשמים או מקבל רשמים מאמא שלך עדיף שתמצא מישהו עם קצת יותר עמוד שידרה ויושרה מקצועית

דבר שני, זה לא אומר שהוא לא צודק, רק אל תתן לאחרים להכתיב לך את הכשירות המנלטית והנפשית שלך, לא רק בקשר לצבא אלא בקשר להכל

ואם חציל אמר שהצבא צריך לקבל עדיפות על לימודים אז אני אוסיף ואומר ששינוי מערכת היחסים עם אמא שלך באה לפני שני הדברים האלה
אני בטוחה שהיא אמא נפלאה עם הכוונות הכי טובות שיש אבל ממה שאתה מספר פה..היא חייבת לחתוך את חבל הטבור ומהר, וגם אתה צריך לעשות את זה בשבילה

אמרתי את זה די בצחוק, אבל אני מאמין שאמא שלי מפעילה עליו המון לחצים (בין אם ישירים או לא), אבל בכללי מאוד אוהב אותו והפסיכולוג היחיד שבאמת אני כבר הרבה זמן איתו.
הצבא צריך לקבל עדיפות וזה נכון, אני פשוט לא רואה את עצמי תורם בשום דבר כרגע בצבא (ההפך הוא הנכון), ככה שזה לא רק מיותר אלא גם מסוכן. אם אני אוכל לתרום לצבא אני אלך על זה בכל הכוח כי עם זאת שאני שמאלני אני אוהב את הארץ יותר מהכול וזה עוד סיבה ללמה אני לא רוצה להתגייס לצבא בתפקיד "רגיל".

[החציל האצטקי]

אין מה להיכנס עם נאומים פטריוטים יותר מדי
כולנו יודעים עד כמה הצבא חשוב אבל יש אנשים שהצבא זה לא בשבילם וטוב שהם יודעים את זה לפני שזה גורם להם לצלקות נפשיות או גרוע מכך

אלא אם כן אתה הפסיכולוג שלו ויודע עד כמה הוא כשיר לשרת מבחינה נפשית, אין מה להגיד לו ש''על הכל אפשר להתגבר ומתחשלים''
יש אנשים שלא מתחשלים, הם נשברים, ועדיף להם ולמדינה שהם לא יתגייסו

שימי לב מה רשמתי.
להתחיל לחשוב על איך כן יכול להשתלב במערכת. זה הכל.
כשבאים בגישה של "זה לא בשבילי", ברור שלא נעשה מספיק מאמץ כדי למצוא איך אפשר להשתלב. גם אם זה דורש מאמץ והשקעה, זה הולך לשרת (או לרדוף) את בן במשך חיים שלמים.

בכל מקרה, אני הייתי לוקח בערבון מוגבל את העצה של כל אחד מאנשי הפורום הזה, כולל שלי.
בסופו של דבר אתה יודע הכי טוב מה מתאים לך וגם אם לא אתה תיאלץ לקחת את האחריות על זה.
לפני שאתה מתחיל לעשות צעדים מוזרים עם אמא והפסיכולוג והאנערף מה.

[החציל האצטקי]

אמרתי את זה די בצחוק, אבל אני מאמין שאמא שלי מפעילה עליו המון לחצים (בין אם ישירים או לא), אבל בכללי מאוד אוהב אותו והפסיכולוג היחיד שבאמת אני כבר הרבה זמן איתו.
הצבא צריך לקבל עדיפות וזה נכון, אני פשוט לא רואה את עצמי תורם בשום דבר כרגע בצבא (ההפך הוא הנכון), ככה שזה לא רק מיותר אלא גם מסוכן. אם אני אוכל לתרום לצבא אני אלך על זה בכל הכוח כי עם זאת שאני שמאלני אני אוהב את הארץ יותר מהכול וזה עוד סיבה ללמה אני לא רוצה להתגייס לצבא בתפקיד "רגיל".

למה אתה לא רואה את עצמך תורם? ולמה ההפך הוא הנכון?
ומה הופך את זה למסוכן?

"אם אני אוכל לתרום"? - אני אומר לך כבר עכשיו שאתה יכול.

[איתי-שגב]

אמרתי את זה די בצחוק, אבל אני מאמין שאמא שלי מפעילה עליו המון לחצים (בין אם ישירים או לא), אבל בכללי מאוד אוהב אותו והפסיכולוג היחיד שבאמת אני כבר הרבה זמן איתו.
הצבא צריך לקבל עדיפות וזה נכון, אני פשוט לא רואה את עצמי תורם בשום דבר כרגע בצבא (ההפך הוא הנכון), ככה שזה לא רק מיותר אלא גם מסוכן. אם אני אוכל לתרום לצבא אני אלך על זה בכל הכוח כי עם זאת שאני שמאלני אני אוהב את הארץ יותר מהכול וזה עוד סיבה ללמה אני לא רוצה להתגייס לצבא בתפקיד "רגיל".

למה אתה לא רואה את עצמך תורם? ולמה ההפך הוא הנכון?
ומה הופך את זה למסוכן?

"אם אני אוכל לתרום"? - אני אומר לך כבר עכשיו שאתה יכול.

אם אתה רוצה לפתוח את זה אשמח בפרטי.

[Holiday_Armadillo]

מציע לך בעדינות לשים לעצמך כאפה ולהתחיל לחשוב על איך אתה כן יכול להשתלב במערכת הזאת.
חובה שהיא זכות, הרבה לפני שמדברים על פסיכומטרי ותקשורת ספורט ומחשבים.

אין מה להיכנס עם נאומים פטריוטים יותר מדי
כולנו יודעים עד כמה הצבא חשוב אבל יש אנשים שהצבא זה לא בשבילם וטוב שהם יודעים את זה לפני שזה גורם להם לצלקות נפשיות או גרוע מכך

אלא אם כן אתה הפסיכולוג שלו ויודע עד כמה הוא כשיר לשרת מבחינה נפשית, אין מה להגיד לו ש''על הכל אפשר להתגבר ומתחשלים''
יש אנשים שלא מתחשלים, הם נשברים, ועדיף להם ולמדינה שהם לא יתגייסו

אה כן אם לא ציינתי.. הפסיכולוג אמר בצורה ברורה שעדיף שאני לא אתגייס. למרות שאני די בטוח שהוא מופעל על ידי אמא שלי ככה שקשה לי להאמין לרוב המילים שיוצאות לו מהפה..

דבר ראשון, חייב להיות חיסיון מטפל-מטופל, ככה שאם הפסיכולוג מעביר לאמא שלך רשמים או מקבל רשמים מאמא שלך עדיף שתמצא מישהו עם קצת יותר עמוד שידרה ויושרה מקצועית

דבר שני, זה לא אומר שהוא לא צודק, רק אל תתן לאחרים להכתיב לך את הכשירות המנלטית והנפשית שלך, לא רק בקשר לצבא אלא בקשר להכל

ואם חציל אמר שהצבא צריך לקבל עדיפות על לימודים אז אני אוסיף ואומר ששינוי מערכת היחסים עם אמא שלך באה לפני שני הדברים האלה
אני בטוחה שהיא אמא נפלאה עם הכוונות הכי טובות שיש אבל ממה שאתה מספר פה..היא חייבת לחתוך את חבל הטבור ומהר, וגם אתה צריך לעשות את זה בשבילה

אמרתי את זה די בצחוק, אבל אני מאמין שאמא שלי מפעילה עליו המון לחצים (בין אם ישירים או לא), אבל בכללי מאוד אוהב אותו והפסיכולוג היחיד שבאמת אני כבר הרבה זמן איתו.
הצבא צריך לקבל עדיפות וזה נכון, אני פשוט לא רואה את עצמי תורם בשום דבר כרגע בצבא (ההפך הוא הנכון), ככה שזה לא רק מיותר אלא גם מסוכן. אם אני אוכל לתרום לצבא אני אלך על זה בכל הכוח כי עם זאת שאני שמאלני אני אוהב את הארץ יותר מהכול וזה עוד סיבה ללמה אני לא רוצה להתגייס לצבא בתפקיד "רגיל".

אין לך מה להתנצל על זה

יש מחשבה להבין ש''אם תרצו אין זאת אגדה'' ו''מה שלא הורג, מחשל'' אבל זאת הסתכלות מאוד שיטחית על מצבים נפשיים שהם לא בטווח הנורמה שמצפים או מתעסקים על בסיס יומיומי

ולהגיד ''תנסה, מקסימום זה לא יעבוד'' במסגרת כמו צבא כי זה לא עובד ככה, אין דבר כזה תקופת ניסיון ללא התחייבות שאפשר לצאת מתי שרוצים, בגלל זה רצוי לבדוק את הנושא הזה לעומק לפני הגיוס ובצורה הכי כנה שיש

יש מסגרת כמו קשיי הסתגלות 40 שזה הרמה הכי גבוהה אבל יש גם אנשים שזה לא מספיק בשבילם לשירות לא צריך להיות אופציה
זה לא השתמטות וזה לא ''בזמן שאחרים נדפקים אני אבלה'', אף צד לא צריך להסתכל על זה ככה
הצבא הוא חובה אבל חובה גם לעשות פרופיל מדויק לכל מתגייס בשביל לראות אם סתם לא בא לו/קצת קשה, או שיש משהו מעבר, ואי אפשר ואסור לשפוט את הקבוצה השנייה

[החציל האצטקי]

אמרתי את זה די בצחוק, אבל אני מאמין שאמא שלי מפעילה עליו המון לחצים (בין אם ישירים או לא), אבל בכללי מאוד אוהב אותו והפסיכולוג היחיד שבאמת אני כבר הרבה זמן איתו.
הצבא צריך לקבל עדיפות וזה נכון, אני פשוט לא רואה את עצמי תורם בשום דבר כרגע בצבא (ההפך הוא הנכון), ככה שזה לא רק מיותר אלא גם מסוכן. אם אני אוכל לתרום לצבא אני אלך על זה בכל הכוח כי עם זאת שאני שמאלני אני אוהב את הארץ יותר מהכול וזה עוד סיבה ללמה אני לא רוצה להתגייס לצבא בתפקיד "רגיל".

למה אתה לא רואה את עצמך תורם? ולמה ההפך הוא הנכון?
ומה הופך את זה למסוכן?

"אם אני אוכל לתרום"? - אני אומר לך כבר עכשיו שאתה יכול.

אם אתה רוצה לפתוח את זה אשמח בפרטי.

אני אשמח

[החציל האצטקי]

יש מחשבה להבין ש''אם תרצו אין זאת אגדה'' ו''מה שלא הורג, מחשל'' אבל זאת הסתכלות מאוד שיטחית על מצבים נפשיים שהם לא בטווח הנורמה שמצפים או מתעסקים על בסיס יומיומי

ולהגיד ''תנסה, מקסימום זה לא יעבוד'' במסגרת כמו צבא כי זה לא עובד ככה, אין דבר כזה תקופת ניסיון ללא התחייבות שאפשר לצאת מתי שרוצים, בגלל זה רצוי לבדוק את הנושא הזה לעומק לפני הגיוס ובצורה הכי כנה שיש

יש מסגרת כמו קשיי הסתגלות 40 שזה הרמה הכי גבוהה אבל יש גם אנשים שזה לא מספיק בשבילם לשירות לא צריך להיות אופציה
זה לא השתמטות וזה לא ''בזמן שאחרים נדפקים אני אבלה'', אף צד לא צריך להסתכל על זה ככה
הצבא הוא חובה אבל חובה גם לעשות פרופיל מדויק לכל מתגייס בשביל לראות אם סתם לא בא לו/קצת קשה, או שיש משהו מעבר, ואי אפשר ואסור לשפוט את הקבוצה השנייה

אחותי היא במקרה מאבחנת פסיכוטכנית בצבא, שמראיינת מלש"בים בצו הראשון.
המשמעות של הראיון האישי וכל המבדקים שעושים לך לפני הגיוס היא ענקית. הבנות האלה אשכרה בונות לבחור איזשהו פרופיל פסיכולוגי שמושפע מהשיחה ומהאופן שבו הבן אדם מציג את כרטיס הביקור האישי של עצמו.
הן יאזינו בקשב רב לכל הבעיות שהוא יתאר, ואם המצב מורכב במיוחד הן גם יפנו אותו לקב"ן שיחליט אם הוא כשיר להתגייס או לא. הם כבר יקבעו את הכשירות שלו ואיזה תפקידים מתאימים לו ואיזה לא.

לחבר טוב שלי אין אבי עורקים. הבן אדם אשכרה עבר ניתוח והשתילו לו אחד סינתטי. הצבא בכלל לא רצה אותו, אבל הוא בחר להתנדב ושירת גם שירות קבע בתפקיד טכנולוגי סופר משמעותי.
הוא לא ראה נשק מימיו, את המדים שלו הוא לבש כי הוא בחר, ותנאי ההעסקה שלו בתקופת הקבע היו מטורפים. היום הוא סטודנט מצטיין למדעי המחשב שמחוזר על ידי כל החברות הגדולות בשוק.

רוצה לאמר, הצבא שאני פגשתי הוא גוף הרבה יותר גמיש, רגיש ומסודר מהתדמית שיש לו.

[Holiday_Armadillo]

אין מה להיכנס עם נאומים פטריוטים יותר מדי
כולנו יודעים עד כמה הצבא חשוב אבל יש אנשים שהצבא זה לא בשבילם וטוב שהם יודעים את זה לפני שזה גורם להם לצלקות נפשיות או גרוע מכך

אלא אם כן אתה הפסיכולוג שלו ויודע עד כמה הוא כשיר לשרת מבחינה נפשית, אין מה להגיד לו ש''על הכל אפשר להתגבר ומתחשלים''
יש אנשים שלא מתחשלים, הם נשברים, ועדיף להם ולמדינה שהם לא יתגייסו

שימי לב מה רשמתי.
להתחיל לחשוב על איך כן יכול להשתלב במערכת. זה הכל.
כשבאים בגישה של "זה לא בשבילי", ברור שלא נעשה מספיק מאמץ כדי למצוא איך אפשר להשתלב. גם אם זה דורש מאמץ והשקעה, זה הולך לשרת (או לרדוף) את בן במשך חיים שלמים.

בכל מקרה, אני הייתי לוקח בערבון מוגבל את העצה של כל אחד מאנשי הפורום הזה, כולל שלי.
בסופו של דבר אתה יודע הכי טוב מה מתאים לך וגם אם לא אתה תיאלץ לקחת את האחריות על זה.
לפני שאתה מתחיל לעשות צעדים מוזרים עם אמא והפסיכולוג והאנערף מה.

אני מכירה לא מעט אנשים שלא התגייסו (באופן יחסי כמובן) ואני לא רואה שזה רודף מישהו, הם מזמן עברו הלאה וזה לא עניין אף אחד שמדבר איתם

מצד שני, לא התכוונתי לפתוח את זה אבל אני אעשה את זה בכל זאת, הסיבה שהעניין הזה כל כך חשוב לי הוא שאני מכירה..יותר נכון הכרתי מישהו שהתאבד בצבא
זה היה כשהעליהום נגד ה''משתמטים'' היה בשיאו, בסביבות 2008 ככה
הוא היה בחור מאוד רגיש וכשהוא שיתף אותי בחששות שלו מהצבא אמרתי לו את האמת, שמההיכרות שלי איתו אני חושבת שהמסגרת הזאת תהיה לו קשה לעיכול
הבעיה היא שמהעבר השני כולם אמרו לו ''זה רק עניין של רצון'', ''אתה תתרגל'', ''אתה לא תמצא עבודה אם לא תתגייס'', ''תעשה מאמץ ואתה תפגוש חברים חדשים'', ''זה חוויה לכל החיים''
הוא התגייס לחיל השריון ובמשך כל הטירונות ראיתי אותו הולך ונובל
זה היה כל כך גרוע שזה כבר התחיל לייצר תסמינים פיזיים וגרם לו לחלות
כל התחינות בעולם על זה שייצא מהבסיס וישיג חוות דעת פסיכיאטרית לא עזרו, גם התחינות לפסיכולוג הצבאי לא הגיעו לשום מקום

לא עברו אפילו 4 חודשים עד שמצאו אותו באיזה מחסן עם הרובה שלו לידו, ולא, זה לא היה בדיוק בזמן

אני לא אומרת שבן יעשה את זה חס וחלילה, אבל להגיד לו אוטומטית שזה יהרוס לו את החיים ושברור שהוא יכול ב-100٪ אז לא, לא בטוח שהוא יכול ולא בטוח שכדאי
להרוס לו את החיים זה לא יהרוס

[MTA2311]

יש מערכת, והיא תקבע אם הוא כשיר להתגייס או לא.

יש גם אופציה של התנדבות כמובן.

ואין חסיון מטפל מטופל לקטינים.

[Holiday_Armadillo]

יש מערכת, והיא תקבע אם הוא כשיר להתגייס או לא.

יש גם אופציה של התנדבות כמובן.

ואין חסיון מטפל מטופל לקטינים.

אני לא הייתי סומכת על המערכת הזאת (או על אף מערכת) עם החיים שלי
יש מספיק שנוםלים בין הכסאות

[מקובי]

אמרתי את זה די בצחוק, אבל אני מאמין שאמא שלי מפעילה עליו המון לחצים (בין אם ישירים או לא), אבל בכללי מאוד אוהב אותו והפסיכולוג היחיד שבאמת אני כבר הרבה זמן איתו.
הצבא צריך לקבל עדיפות וזה נכון, אני פשוט לא רואה את עצמי תורם בשום דבר כרגע בצבא (ההפך הוא הנכון), ככה שזה לא רק מיותר אלא גם מסוכן. אם אני אוכל לתרום לצבא אני אלך על זה בכל הכוח כי עם זאת שאני שמאלני אני אוהב את הארץ יותר מהכול וזה עוד סיבה ללמה אני לא רוצה להתגייס לצבא בתפקיד "רגיל".

למה אתה לא רואה את עצמך תורם? ולמה ההפך הוא הנכון?
ומה הופך את זה למסוכן?

"אם אני אוכל לתרום"? - אני אומר לך כבר עכשיו שאתה יכול.

אם אתה רוצה לפתוח את זה אשמח בפרטי.

לא מכיר את הבעיות שלך. אבל אני מאמין שגם הצבא לא ירצה לקחת סיכונים.
לכן בצו הראשון תצטרך לבוא עם כל הנתונים.

השאלה פה לדעתי היא הגישה שלך- ואתה צריך להיות מוכן לגביה.
אתה רוצה לבוא לצו הזה בידיעה שאתה לא מתגייס גם אם ימצאו משהו שיתאים לך? אתה מתכוון לומר להם שאם יהיה משהו מתאים אז תתגייס? (נניח אם מעניין אותך תקשורת אז גל"צ או כתב בעיתון "במחנה"...)
השלב הבא זה: אם תחשוב על משהו שמתאים לך- תילחם כדי להתגייס? או תתן להם להחליט?

אגב- יש גם מסגרות שהן לא צבא שניתן לתרום בהם ולקבל סיפוק (שירות לאומי למשל)

אני אשתף קצת מהתקופה שלי- אישית לא כ"כ רציתי להיות לוחם (בגלל בעיות גב בעיקר), חשבתי שאני יכול לתרום הרבה יותר בתפקידי תומך לחימה (מודיעין וכד') אבל אני זוכר כמו אתמול את השאלה- אם נחליט שאתה תהיה לוחם- מה תעשה? וכן- אמרתי שאם אין ברירה... אז כן.
בסוף התחלתי לוחם (ולא היה קל בכלל) אבל בסוף המסלול עברתי לחמ"ל והרגשתי שאני כן תורם את החלק שלי.
בכל מקרה- אני לא מצטער.

בכל מקרה- שיהיה המון בהצלחה.
אם תרצה לדבר ב-4 בעיניים בהיכל (עוד מעט מתחילים...) אז בכיף

[החציל האצטקי]

כרמל, ללכת לשריון זה דבר אחד וללכת לשרת במשרד סטרילי בקרייה זה סיפור אחר לחלוטין.

בן אדם צריך להבין שהוא פוגש חרא בחיים. והצבא זה חרא אחד שבמקרה הוא נקרא גם "חובה".
אבל החובה הזאת היא הזדמנות. הזדמנות לחוות חוויות מיוחדות, לצאת מאזורי נוחות, ללמוד על עצמך, להשיג יכולות חדשות וגם חברים חדשים.

אגב, לפעמים החרא הזה לא מתחבר עם הרצונות שלנו ולפעמים גם לא עם המגבלות והאופי שלנו.
לדפוק כדור בראש זו דרך אחת להתמודד עם החיים (או לא להתמודד איתם), אבל גם שם יש עוד אלף דברים אחרים שאפשר לנסות ולעשות.

"אחריות" היא מילת מפתח.
הבן אדם צריך לקחת אחריות על החיים שלו.
אם להשתמט מצה"ל זה משהו שהוא חושב שהוא יכול לקחת אחריות עליו ולחיות איתו בסבבה, בלי לתת לו צ'אנס- תפאדל.

[איתי-שגב]

אמרתי את זה די בצחוק, אבל אני מאמין שאמא שלי מפעילה עליו המון לחצים (בין אם ישירים או לא), אבל בכללי מאוד אוהב אותו והפסיכולוג היחיד שבאמת אני כבר הרבה זמן איתו.
הצבא צריך לקבל עדיפות וזה נכון, אני פשוט לא רואה את עצמי תורם בשום דבר כרגע בצבא (ההפך הוא הנכון), ככה שזה לא רק מיותר אלא גם מסוכן. אם אני אוכל לתרום לצבא אני אלך על זה בכל הכוח כי עם זאת שאני שמאלני אני אוהב את הארץ יותר מהכול וזה עוד סיבה ללמה אני לא רוצה להתגייס לצבא בתפקיד "רגיל".

למה אתה לא רואה את עצמך תורם? ולמה ההפך הוא הנכון?
ומה הופך את זה למסוכן?

"אם אני אוכל לתרום"? - אני אומר לך כבר עכשיו שאתה יכול.

אם אתה רוצה לפתוח את זה אשמח בפרטי.

לא מכיר את הבעיות שלך. אבל אני מאמין שגם הצבא לא ירצה לקחת סיכונים.
לכן בצו הראשון תצטרך לבוא עם כל הנתונים.

השאלה פה לדעתי היא הגישה שלך- ואתה צריך להיות מוכן לגביה.
אתה רוצה לבוא לצו הזה בידיעה שאתה לא מתגייס גם אם ימצאו משהו שיתאים לך? אתה מתכוון לומר להם שאם יהיה משהו מתאים אז תתגייס? (נניח אם מעניין אותך תקשורת אז גל"צ או כתב בעיתון "במחנה"...)
השלב הבא זה: אם תחשוב על משהו שמתאים לך- תילחם כדי להתגייס? או תתן להם להחליט?

אגב- יש גם מסגרות שהן לא צבא שניתן לתרום בהם ולקבל סיפוק (שירות לאומי למשל)

אני אשתף קצת מהתקופה שלי- אישית לא כ"כ רציתי להיות לוחם (בגלל בעיות גב בעיקר), חשבתי שאני יכול לתרום הרבה יותר בתפקידי תומך לחימה (מודיעין וכד') אבל אני זוכר כמו אתמול את השאלה- אם נחליט שאתה תהיה לוחם- מה תעשה? וכן- אמרתי שאם אין ברירה... אז כן.
בסוף התחלתי לוחם (ולא היה קל בכלל) אבל בסוף המסלול עברתי לחמ"ל והרגשתי שאני כן תורם את החלק שלי.
בכל מקרה- אני לא מצטער.

בכל מקרה- שיהיה המון בהצלחה.
אם תרצה לדבר ב-4 בעיניים בהיכל (עוד מעט מתחילים...) אז בכיף

ברור שאם ימצאו משהו שמתאים אני אתגייס ולא אחשוב על לא להתגייס בשום צורה. בטח אם זה משהו של יומיות שעדיין אומר שאני יכול לפגוש את אחותי כל יום.

[שמואל1]

אמרתי את זה די בצחוק, אבל אני מאמין שאמא שלי מפעילה עליו המון לחצים (בין אם ישירים או לא), אבל בכללי מאוד אוהב אותו והפסיכולוג היחיד שבאמת אני כבר הרבה זמן איתו.
הצבא צריך לקבל עדיפות וזה נכון, אני פשוט לא רואה את עצמי תורם בשום דבר כרגע בצבא (ההפך הוא הנכון), ככה שזה לא רק מיותר אלא גם מסוכן. אם אני אוכל לתרום לצבא אני אלך על זה בכל הכוח כי עם זאת שאני שמאלני אני אוהב את הארץ יותר מהכול וזה עוד סיבה ללמה אני לא רוצה להתגייס לצבא בתפקיד "רגיל".

למה אתה לא רואה את עצמך תורם? ולמה ההפך הוא הנכון?
ומה הופך את זה למסוכן?

"אם אני אוכל לתרום"? - אני אומר לך כבר עכשיו שאתה יכול.

אם אתה רוצה לפתוח את זה אשמח בפרטי.

לא מכיר את הבעיות שלך. אבל אני מאמין שגם הצבא לא ירצה לקחת סיכונים.
לכן בצו הראשון תצטרך לבוא עם כל הנתונים.

השאלה פה לדעתי היא הגישה שלך- ואתה צריך להיות מוכן לגביה.
אתה רוצה לבוא לצו הזה בידיעה שאתה לא מתגייס גם אם ימצאו משהו שיתאים לך? אתה מתכוון לומר להם שאם יהיה משהו מתאים אז תתגייס? (נניח אם מעניין אותך תקשורת אז גל"צ או כתב בעיתון "במחנה"...)
השלב הבא זה: אם תחשוב על משהו שמתאים לך- תילחם כדי להתגייס? או תתן להם להחליט?

אגב- יש גם מסגרות שהן לא צבא שניתן לתרום בהם ולקבל סיפוק (שירות לאומי למשל)

אני אשתף קצת מהתקופה שלי- אישית לא כ"כ רציתי להיות לוחם (בגלל בעיות גב בעיקר), חשבתי שאני יכול לתרום הרבה יותר בתפקידי תומך לחימה (מודיעין וכד') אבל אני זוכר כמו אתמול את השאלה- אם נחליט שאתה תהיה לוחם- מה תעשה? וכן- אמרתי שאם אין ברירה... אז כן.
בסוף התחלתי לוחם (ולא היה קל בכלל) אבל בסוף המסלול עברתי לחמ"ל והרגשתי שאני כן תורם את החלק שלי.
בכל מקרה- אני לא מצטער.

בכל מקרה- שיהיה המון בהצלחה.
אם תרצה לדבר ב-4 בעיניים בהיכל (עוד מעט מתחילים...) אז בכיף

ברור שאם ימצאו משהו שמתאים אני אתגייס ולא אחשוב על לא להתגייס בשום צורה. בטח אם זה משהו של יומיות שעדיין אומר שאני יכול לפגוש את אחותי כל יום.

יש המון תפקידים בצבא שעושים בהם יומיות וחלקם גם תפקידים מאוד משמעותיים.

[Holiday_Armadillo]

כרמל, ללכת לשריון זה דבר אחד וללכת לשרת במשרד סטרילי בקרייה זה סיפור אחר לחלוטין.

בן אדם צריך להבין שהוא פוגש חרא בחיים. והצבא זה חרא אחד שבמקרה הוא נקרא גם "חובה".
אבל החובה הזאת היא הזדמנות. הזדמנות לחוות חוויות מיוחדות, לצאת מאזורי נוחות, ללמוד על עצמך, להשיג יכולות חדשות וגם חברים חדשים.

אגב, לפעמים החרא הזה לא מתחבר עם הרצונות שלנו ולפעמים גם לא עם המגבלות והאופי שלנו.
לדפוק כדור בראש זו דרך אחת להתמודד עם החיים (או לא להתמודד איתם), אבל גם שם יש עוד אלף דברים אחרים שאפשר לנסות ולעשות.

"אחריות" היא מילת מפתח.
הבן אדם צריך לקחת אחריות על החיים שלו.
אם להשתמט מצה"ל זה משהו שהוא חושב שהוא יכול לקחת אחריות עליו ולחיות איתו בסבבה, בלי לתת לו צ'אנס- תפאדל.

ויש אנשים שגם בשבילם זה יותר מדי, זה לא תפקידנו להחליט וזה גם לא המקצוע שלנו
אני לא מנסה לשכנע אותו לא להתגייס, אני פשוט כן רוצה להשמיע קול שאומר שזה כן לגיטימי במצבים מסויימים

''להשתמט'' מבחינתי זאת מילה ששייכת לסרבני מצפון וכאלה ש''לא בא להם''
אחד שלא יכול, בין אם מסיבות פיזיות או נפשיות, לא נחשב מבחינתי משתמט

אני גם לא חושבת שזה נכון להגיד ''הוא בחר להתאבד אבל הוא יכול היה להתמודד עם זה אחרת''
אין ואי אפשר לשפוט בן אדם שהגיע למצב כל כך קשה שהוא בחר לסיים את החיים שלו

[החציל האצטקי]

לא מכיר את הבעיות שלך. אבל אני מאמין שגם הצבא לא ירצה לקחת סיכונים.
לכן בצו הראשון תצטרך לבוא עם כל הנתונים.

השאלה פה לדעתי היא הגישה שלך- ואתה צריך להיות מוכן לגביה.
אתה רוצה לבוא לצו הזה בידיעה שאתה לא מתגייס גם אם ימצאו משהו שיתאים לך? אתה מתכוון לומר להם שאם יהיה משהו מתאים אז תתגייס? (נניח אם מעניין אותך תקשורת אז גל"צ או כתב בעיתון "במחנה"...)
השלב הבא זה: אם תחשוב על משהו שמתאים לך- תילחם כדי להתגייס? או תתן להם להחליט?

אגב- יש גם מסגרות שהן לא צבא שניתן לתרום בהם ולקבל סיפוק (שירות לאומי למשל)

אני אשתף קצת מהתקופה שלי- אישית לא כ"כ רציתי להיות לוחם (בגלל בעיות גב בעיקר), חשבתי שאני יכול לתרום הרבה יותר בתפקידי תומך לחימה (מודיעין וכד') אבל אני זוכר כמו אתמול את השאלה- אם נחליט שאתה תהיה לוחם- מה תעשה? וכן- אמרתי שאם אין ברירה... אז כן.
בסוף התחלתי לוחם (ולא היה קל בכלל) אבל בסוף המסלול עברתי לחמ"ל והרגשתי שאני כן תורם את החלק שלי.
בכל מקרה- אני לא מצטער.

בכל מקרה- שיהיה המון בהצלחה.
אם תרצה לדבר ב-4 בעיניים בהיכל (עוד מעט מתחילים...) אז בכיף

קובי, יא תותח

[rc4991]

חשוב לזכור שבצבא יש הבדל עצום בין לוחם, תומך או עורפי וגם שם התנאים מתחלקים לעוד קבוצות
לאור המגבלה הפיזית שלך ומה שאמרת אני מניח שלא תהיה לוחם ואתה יכול להיות ג'ובניק עם תנאים טובים
בכל מקרה אל תשלול ישר, תראה לאיזה כיוון המיונים שלך הולכים ורק אחרי שתקבל את התפקיד תחליט מה לעשות

[החציל האצטקי]

ויש אנשים שגם בשבילם זה יותר מדי, זה לא תפקידנו להחליט וזה גם לא המקצוע שלנו
אני לא מנסה לשכנע אותו לא להתגייס, אני פשוט כן רוצה להשמיע קול שאומר שזה כן לגיטימי במצבים מסויימים

''להשתמט'' מבחינתי זאת מילה ששייכת לסרבני מצפון וכאלה ש''לא בא להם''
אחד שלא יכול, בין אם מסיבות פיזיות או נפשיות, לא נחשב מבחינתי משתמט

אני גם לא חושבת שזה נכון להגיד ''הוא בחר להתאבד אבל הוא יכול היה להתמודד עם זה אחרת''
אין ואי אפשר לשפוט בן אדם שהגיע למצב כל כך קשה שהוא בחר לסיים את החיים שלו

תפקידו של הצבא להחליט עבורנו במקרה הזה.
אנחנו יכולים לעזור לו בכך שנהיה ורבליים, נתאר את הבעיות והרצונות שלנו, ואנחנו גם יכולים לעזור לו לפעמים בזה שנדפוק לו נפקדות בפנים ונשים אלף זין על המפקד הטיפש שלנו שלא נותן לנו את היחס המתאים.

הוא חייב לתת צ'אנס, ועדיף לבוא מוכן מראש ל"איך כן" ו"מה כן", ולא רק המובן מאליו של ה"לא כי".

צר לי מאוד על חבר שלך, קשה לי לקבוע בצורה כל כך חד משמעית ש"צה"ל" הוא זה שגרם לו להגיע למצב שהוא הגיע. יש עוד מיליארד גורמים בדרך ומסביב.
ולפני כולם, הבן אדם עצמו, שחייב לדאוג לעצמו. כולנו חיים בג'ונגל גם הוא מעוצב קצת אחרת.

[Holiday_Armadillo]

ויש אנשים שגם בשבילם זה יותר מדי, זה לא תפקידנו להחליט וזה גם לא המקצוע שלנו
אני לא מנסה לשכנע אותו לא להתגייס, אני פשוט כן רוצה להשמיע קול שאומר שזה כן לגיטימי במצבים מסויימים

''להשתמט'' מבחינתי זאת מילה ששייכת לסרבני מצפון וכאלה ש''לא בא להם''
אחד שלא יכול, בין אם מסיבות פיזיות או נפשיות, לא נחשב מבחינתי משתמט

אני גם לא חושבת שזה נכון להגיד ''הוא בחר להתאבד אבל הוא יכול היה להתמודד עם זה אחרת''
אין ואי אפשר לשפוט בן אדם שהגיע למצב כל כך קשה שהוא בחר לסיים את החיים שלו

תפקידו של הצבא להחליט עבורנו במקרה הזה.
אנחנו יכולים לעזור לו בכך שנהיה ורבליים, נתאר את הבעיות והרצונות שלנו, ואנחנו גם יכולים לעזור לו לפעמים בזה שנדפוק לו נפקדות בפנים ונשים אלף זין על המפקד הטיפש שלנו שלא נותן לנו את היחס המתאים.

הוא חייב לתת צ'אנס, ועדיף לבוא מוכן מראש ל"איך כן" ו"מה כן", ולא רק המובן מאליו של ה"לא כי".

צר לי מאוד על חבר שלך, קשה לי לקבוע בצורה כל כך חד משמעית ש"צה"ל" הוא זה שגרם לו להגיע למצב שהוא הגיע. יש עוד מיליארד גורמים בדרך ומסביב.
ולפני כולם, הבן אדם עצמו, שחייב לדאוג לעצמו. כולנו חיים בג'ונגל גם הוא מעוצב קצת אחרת.

אני לגמרי מסכימה עם הפיסקה הראשונה שלך

עם הפסקה השנייה לא ב-100٪ אבל רק מהבחינה שאני חושבת שהוא צריך לנסות אבל גם לדעת על עצמו לפני מה הגבולות שלו ולהתעקש עליהם אם הוא מרגיש שיש סכנה לו או לאחרים

אין מה להגיד לבן אדם שנמצא בדיכאון (ולא דיכאון של ילד בן 11 כי אבא לא קנה לו גיים בוי) שיחשוב בהיגיון או שיש עוד דרכים או שהוא צריך לקחת אחריות על עצמו
זאת מחלה ארורה וזה לא חודר אותם
הן יודעים שכל ה שאתה אומר נכון, זה פשוט חזק מהם