הסל נקלע בחסות...
המייצגת הבולטת של הספורט הישראלי בתחומים רבים היא קבוצת הכדורסל של מכבי ת"א, וגם את מגמת ההתמסחרות היא מובילה בענק. למשחקי ליגת העל עולים השחקנים מלווים בילדי המחלקות הצעירות במועדון, ומהם דווקא לא גובים תשלום.
לחובב הכדורסל שבא לתל אביב מאירופה, היכל "מנורה מבטחים" (נוקיה, עד השבוע שעבר) נראה במבט ראשון דומה להיכלי כדורסל אחרים. מבחוץ מפלצת בטון אפורה, וגם מבפנים, למראית עין, אין הרבה מן השונה. אבל מייד כשהצופה ההלום מתיישב בכיסאו, ונחשף למבול של פרסומות וחסויות מכל עבר - בכל אמצעי ויזואלי וקולי - הוא מבין שכאן זה לא איטליה ולא ספרד. לכאן לא באים רק כדי לראות כדורסל.
בהיכל, המשמש שנות דור אולם הבית של מכבי, פעלו על פי המודל האמריקני מה־NBA וניצלו כל סנטימטר פנוי כדי לעשות כסף. על רצפת הפרקט מודבקות פרסומות קבועות בעיגול האמצע ובעיגולי העונשין; בשולי הפרקט יש שילוט אלקטרוני, שמריץ פרסומות לאורך כל המשחק (ספרנו פרסומות של 20 חברות גדולות לפחות, כל אחת לכמה שניות); בין האולם ליציע, לאורך כל היקפו של ההיכל, יש רצועות אלקטרוניות עם פרסומות זוהרות מתחלפות; ובחלל ההיכל, לא הרבה מעל ראשיהם של השחקנים, מרחף בכל הפסקה אפשרית בלון צפלין של חברת בנייה גדולה. אף אחד מהפטנטים האלה לא הומצא בישראל, אבל לעיתים נדמה כי ההיכל הפך לבניין פרסומות.
את החסות למעמד הצגת השחקנים נטלה חברת רכב גדולה, שהסמל שלה מוקרן על הפרקט ועל קוביית המסכים (קובייה בעלת ארבעה מסכי פלזמה ענקיים, שתלויה מגג האולם), ותשדיר הפרסומת שלה משודר על הקובייה במעמד הצגת השחקנים. הקובייה הזו משמשת גם לשידור פרסומות בעת הפסקת המחצית.
גם הכרוז הנאמן של מכבי מגויס למשימות הקידום הפרסומי בכל רגע שבו לא משחקים כדורסל. מלבד קריאת חסויות תכופה, הוא אחראי על "משחקי חברה" אינטראקטיביים - עוד אלמנט שלא ידענו בעבר: חידות שמעניקות טיסות לאירופה (בחסות חברת נסיעות), צילום אקראי של "זוג מאוהב" בקהל שמתבקש להתנשק כדי לזכות בכרית (מתנת חברת מזרנים), משחקי קליעה לילדים במחצית (בחסות חברת ממתקים), ועוד ועוד.
ואם לא די בזה - יש גם ברכות יום הולדת לאוהדי מכבי לדורותיהם, שמשודרות על קוביית המסכים בצירוף תמונה של האוהד והקראת שמו. לשם כך, אגב, צריך לשלם - והרבה: 300 שקלים אם תרצו שהברכה תשודר במשחק יורוליג (כמעט כמו עלות כרטיס למשחק), ו־200 שקלים במשחק בליגת העל.
במגרשי הכדורגל יש פחות מקום להתמסחרות. יש רק הפסקה אחת במהלך המשחק, אין מעודדות ואין הופעות. זה לא אומר ששם לא מוצאים דרכים להרוויח. בית"ר ירושלים, למשל, מוכרת את ברכת יום ההולדת במערכת הכריזה ב־400 שקלים. ואם תרצו לקבל את שניות התהילה הבודדות במחצית של אחד ממשחקי מכבי ת"א בבלומפילד, תיאלצו להיפרד מ־300 שקלים. שני המועדונים מציעים בתמורה גם כדור חתום על ידי שחקני הקבוצה.
"כשאני נכנס ליד אליהו - כן, אני עדיין מתעקש לקרוא למקום הזה יד אליהו - אני מרגיש לפעמים כאילו הגעתי לקזינו, או שנכנסתי לתוך הטלוויזיה ונחתתי בערוץ 2", מתרעם ראובן ויסמן (52), מהאוהדים הוותיקים של מכבי. ויסמן היה מדור המייסדים של שער 11, היציע הזול ביותר מאחורי הסל, שבו יושבים האוהדים השרופים והרועשים, והוא פוקד את ההיכל בקביעות כבר 40 שנים, עוד מהימים שבהם ההיכל נקרא על שמו של יוסף בורשטיין ז"ל, הפרקט היה חום כהה וכידררו עליו אגדות כמו טל ברודי, מיקי ברקוביץ' ומוטי ארואסטי.
"חוץ מלהכריז שאת הסל האחרון קלע יוגב אוחיון בחסות חברה כזאת או אחרת, כבר עשו הכל", אומר ויסמן. "אני מקווה שלא נתתי פה רעיון שמישהו עוד יאמץ. עד לפני כמה שנים, טקס הצגת השחקנים היה טקס במלוא מובן המילה. שחקני הקבוצות היריבות רעדו מפחד כשהם שמעו את האווירה בהיכל. היה בוז אדיר לקבוצה היריבה, וכל שחקן של מכבי שהיה עולה למגרש היה מתקבל בשיר מיוחד משלו.
"היום מנגנים במערכת ההגברה מוסיקה מחרישת אוזניים, והאנשים שביציע סתם עומדים ומוחאים כפיים באדישות. הכל נהיה מאוד פלסטי ומאולץ. כשמכבי מפתחת מומנטום ומתחילה לפתוח פער, והקהל בטירוף, הקבוצה האורחת לוקחת פסק זמן. במקום שהדקה הזאת תהפוך לחגיגה, שכל הקהל ימשיך לעמוד ולשיר - מנתבים לצופים את כל האנרגיות אל הפרסומות ומעיפים להם חולצות מתנה מהפרקט. כל ההתלהבות דועכת בבת אחת".
דוגמה אחת שיכולה להמחיש טוב מכל את מגמת ההתמסחרות התרחשה לפני שנה וחצי. מכבי ת"א נכנעה בהיכל לריאל מדריד 69:57 בשלב ההצלבה והודחה מהיורוליג, אבל הקהל לא עזב את ההיכל והריע לשחקנים על המאמץ גם אחרי שריקת הסיום. גם הכרוז הודה לשחקנים ולאוהדים על עונה ארוכה ומתישה, וסיים במשפט "אנחנו אוהבים אתכם. ולא לשכוח, עכשיו בפיצה --- (השם המלא שמור במערכת) 50 אחוזי הנחה".
http://www.israelhayom.co.il/article/246275כסף כסף כסף...בהקשר אחר,מתי כבר יחזרו להיות פה מכביסטים סטארים שיוותרו על הכסף בשביל הסמל?!