מצרף לכם כאן ניתוח משפטי, מדוייק ומעניין של בועז סיטי, משפט וספורט. ממליץ לעקוב אחריו בפייסבוק:סוני ווימס הוא הנושא החם של היום.
איך אני יודע? כי לאורך היום, הקוראים הנאמנים של העמוד שאלו כמה וכמה שאלות הקשורות לפרשייה. אנסה להשיב על השאלות הבוערות שעל הפרק.
לפני כן, דיסקליימר קצר: לא הייתי זבוב על הקיר בחדר, כשסוני ווימס נבדק. לכן, גם אין לי יכולת לחוות דעה, מבלי שידועות לי כל העובדות הרלבנטיות לעניין. אני כן יכול לנסות להשיב על השאלות, בהסתמך על הידע הכללי בנושא סמים בספורט, הא ותו לא.
1. מי הגוף שביצע את הבדיקה?
הגוף שביצע את הבדיקות הוא הסוכנות הלאומית למניעת סימום בספורט (
http://www.inado.org.il/about). הסוכנות הלאומית היא "הזרוע הביצועית" בישראל של הסוכנות הבינלאומית למניעת סימום בספורט – המוכרת בשמה הלועזי World Anti-Doping Agency – ובקיצור נמרץ: WADA. גופים מעין אלה קיימים בכל מדינה שמשתתפת באולימפיאדה, ובין היתר: ארה"ב (USADA), בריטניה (UKAD), קנדה (CADP) ואפילו... רוסיה (RUSADA).
2. מתי הגוף הזה יכול לבצע בדיקות?
בקיצור, כל זמן. כל הזמן. הסוכנות יכולה לבצע בדיקות הן "בתקופת תחרות" (in-competition) – כלומר, תקופה של 12 שעות לפני משחק, והן "מחוץ לתחרות" (out of competition) – כל תקופה שאינה תקופת תחרות. המשמעות היא, שהסוכנות יכולה לדרוש לבדוק ספורטאי גם בתחילת אימון או בסיומו, ואפילו בביתו. אמנם, הבדיקות הנפוצות יותר הן "בתקופת תחרות" – קרי, בתום משחקים – אבל הסוכנות בהחלט מורשית לבצע בדיקות גם לאחר אימונים.
3. אבל סוני ווימס נתן, לטענתו, 7 דגימות! אז מה רוצים ממנו?
קשה להשיב על השאלה בלי להיות זבוב על הקיר בחדר הבדיקה. אבל...
הבודקים של הסוכנות פועלים לפי הנחיות אחידות, הכוללות דרישות טכניות ובירוקרטיות מינימליות מכל דגימה. לפי ההנחיות, דגימה תהיה קבילה לבדיקה רק כשהיא עומדת בתנאים מינימליים מסוימים – תנאים אלה מכונים, בלשון טכנית למדי: Suitable Specific Gravity for Analysis. בהפשטה, מדובר בצלילות ודחיסות (או צפיפות) הדגימה.
הבודק מוודא את הפרמטרים האלה באמצעות מַד-שְׁבִירָה (Refractometer) או מקל מעבדה. בדרך כלל, דגימה לא תעמוד בקריטריונים, כאשר הספורטאי שתה הרבה מים, ולכן הדגימה תהיה מדוללת. אם דגימה שנתן ספורטאי אינה עומדת בקריטריונים – הבודק נדרש להמשיך לקחת דגימות נוספות שוב ושוב, עד שמתקבלת דגימה שעומדת בקריטריונים האמורים. מהפרסומים בתקשורת, מצטייר שהדגימות שנתן ווימס לא היו קבילות – משום שלא עמדו בקריטריונים המינימליים – ולכן הבודק נדרש להמשיך ולקחת עוד דגימות, עד שתתקבל תקינה קבילה. זו גם הסיבה מדוע ווימס נדרש לתת עוד ועוד דגימות.
מרגע שתהליך הבדיקה החל, הוא גם חייב להסתיים בדגימה קבילה. משום שווימס לא הצליח לתת דגימה קבילה עד לרגע נטישתו – יראו בו כמי שסירב לבצע בדיקת סמים.
4. "זה בטח קנאביס"
נשאלה השאלה, האם ווימס חשש מהבדיקה כי נהג לעשן מריחואנה (קנאביס). התשובה: אין לי מושג. ואני גם לא מתיימר לדעת או לנחש.
אני כן יכול לומר את הדבר הבא: אם ווימס אכן חשש – כנראה לא הייתה לו סיבה אמיתית לחשוש. למה? הבדיקה השנויה במחלוקת של ווימס התבצעה ביום שבת בערב, כלומר, יומיים לפני משחק הליגה עם בני הרצליה. לכן, הבדיקה נחשבת ככזו שנעשתה "מחוץ לתקופת תחרות" (Out of competition). בבדיקות כאלה, בכלל לא אמורים לבדוק סמים קלים, משום שהתקנון לא אוסר על שימוש בקנאביס מחוץ לתקופת התחרות, אלא רק בתקופת התחרות (כלומר, 12 שעות לפני המשחק). כך שגם אם בדגימה של ווימס היו מצויים שרידי קנאביס, הוא לא היה מפר את התקנון.
בשורה התחתונה, בהתחשב במועד הבדיקה, קנאביס לא היה מפיל אותו.
5. אבל הוא היה צריך לקחת את הבן שלו. זה לא הסבר מספק?
כפי שכתבתי אתמול, ספורטאי יכול לסרב לעבור בדיקת סמים – או במקרה של ווימס, לנטוש את הבדיקה במהלכה – אם יש לו "הצדקה משכנעת" לכך (ובלעז: Compelling Justification).
השאלה תהיה, האם העובדה שווימס היה צריך לאסוף את הבן שלו, בן ה- 3, משדה התעופה מהווה צידוק משכנע לנטישת הבדיקה?
לדעתי, יכול להיות שמדובר בצידוק שיאפשר את המתקת העונש, אך על פני הדברים – הסיכוי שווימס ייצא נקי לחלוטין קלושים. למה? כי הרף של צידוק משכנע הוא גבוה ביותר. למיטב ידיעתי, אחד המקרים היחידים בעולם בו קיבל בית דין באופן מלא הצדקה כזו היה של אצן, שהודיעו לו מיד לאחר התחרות ששני בניו נפגעו באופן חמור בתאונת דרכים.
כלומר, בשורה התחתונה: ההסבר של ווימס כנראה מספק כדי לקבל הפחתה, אולי משמעותית, בעונש; אבל הוא לא מספיק כדי לנקות אותו לחלוטין.
6. האם יש תקדימים בישראל לכזה מקרה?
כן. כזכור, בשנת 2014, האצנית אולגה לנסקי שברה שיא לאומי בריצת 100 מטר, אולם לא התייצבה לבדיקת סמים אליה זומנה. לנסקי עזבה את הארץ למחרת התחרות, מבלי להיבדק. לנסקי טענה כי נאלצה לנסוע בדחיפות לאוקראינה, בשל מצבה הבריאותי של סבתה. בית הדין של הסוכנות לא קיבל את נימוקיה. הוא שלל את השיא שקבעה, והשעה אותה מכל פעילות לתקופה מצטברת של כחצי שנה.
ווימס יכול לשאוב עידוד מתקדים זה: ראשית, על פני הדברים, נראה שהמקרה שלו פחות חמור, ולכן העונש שלו צריך להיות פחות חמור; שנית, מדובר בעונש קל למדי ביחס לעונשים הקבועים בתקנון. התקנון מאפשר לבית הדין של הסוכנות להשעות ספורטאי שסירב לבצע בדיקת סמים לתקופה מקסימלית של 4 שנים (ולא שנתיים בלבד, כפי שנאמר בתקשורת). אם נסתמך על תקדים לנסקי, שהתחמקה מבדיקת סמים, הרי שווימס עשוי לשוב לשחק כדורסל כבר בסוף השנה.
7. האם מכבי תל אביב תוכל לחתוך אותו בגלל זה?
כעיקרון, התשובה היא כן. ואם לא די בכך, היא גם תוכל לתבוע ממנו נזקים.
בעולם הכדורסל, ניתן למצוא לכך תקדים: דיוויד הוקינס, שחקן אמריקאי, עבר מבשיקטש לגלאטאסראי תמורת 500 אלף דולר. בסמוך לאחר הגעתו, הוקינס נכשל בבדיקת סמים והושעה מפעילות לתקופה של 4 שנים. מיד לאחר מכן, גלאטאסראי חתכה אותו. ואז תבעה אותו. היא דרשה מהוקינס שישלם לה את הפיצוי שהיא שילמה לבשיקטש עבורו, וגם תשלום עבור המחליף שלו – מנוצ'ר מרקושווילי.
המוסד לבוררות של פיב"א (BAT) קבע שהכישלון בבדיקת הסמים מגבש עילה מספקת לביטול החוזה, ושהוקינס נדרש לפצות את גלאטאסראי בסך של 420 אלף דולר. המשמעות היא, שאם מכבי תרצה להחתים שחקן מחליף לווימס – היא תוכל, תיאורטית, לתבוע מווימס פיצוי בגין עלויות ההחלפה שנאלצה לשלם בעקבות הפרת החוזה.