צהבת

לפעמים כשאני נזכר בתקופות שמחות יותר עולה לי בראש המחשבה לפתוח ת'רד נוסטלגיה אבל משום מה עד עכשיו לא פתחתי כזה.
בעקבות הזכרונות והגעגועים שעלו לאחרונה בפורום ראיתי לנכון לפתוח סוף סוף ת'רד נוסטלגיה בו הגולשים מוזמנים להזכיר ולהיזכר בתקופות מהעבר ואף לדסקס עליהן.
כמו כן אתם מוזמנים לרשום כאן מה משך אתכם לכדורסל ולמכבי(במידה ויש לכם סיבה)וכל מיני אירועי שיא שזכורים לכם לטובה.

אני חושב שכדאי שהמנהלים ידביקו את הת'רד אבל זה כבר נתון להחלטתם
דיון פורה,מהנה ומרענן

נוסטלגיה?
אני זוכרת את הימים ששחקן רצה ממכבי 500K והוא נחשב זול
AHH..THE DAYS

אני אתחיל...
החיבור שלי לכדורסל מתחיל מאז שאני זוכר את עצמי בעיקר בגלל שהייתי צופה עם המשפחה שלי בכל יום חמישי במשחקים של מכבי ביורוליג.
לרוע המזל(או אולי לא?)העונה הראשונה שאני זוכר שראיתי כאוהד מכבי היתה רק ב-2003-2004(תחילת השושלת),מצד אחד חבל שאני לא זוכר עוד עונות אבל מצד שני מי לא רוצה להתחיל את האהדה שלו לקבוצה מסויימת כשהיא בשיאה ומציגה משחק כדורסל כל כך מרהיב?
כל כך נהניתי לראות את השושלת הזאת שכללה את הרכז הטוב באירופה(שאראס),השחקן הטוב באירופה(פארקר),הסנטר הטוב באירופה(וויצ'יץ')ואת אחד הפאוור פוורודים הטובים באירופה(באסטון) משגעת את אירופה תוך תצוגות משחק מדהימות ומהנות,איזה כיף היה לראות את אחת הקבוצות הטובות באירופה אי פעם.

הנה כמה מאירועי השיא שלי:
1.מכבי נגד זלגיריס בעונת 2004 בקרב על הפיינל פור היה משחק יוצא מהכלל כששני ליטאים גדולים עושים מה שבא להם על המגרש(סאבוניס ושאראס)ומובילים את הקבוצות שלהם,זלגיריס פתחה ביתרון לקראת סוף המשחק וכשנשארו שתי שניות על השעון שאראס ביצע עבירה על גוסטאס שלא החטיא עונשין עד כה בכל אותה עונה,כשלוח התוצאות מראה 94-91 לליטאים.ואז בלי שום הסבר הגיוני(התערבות אלוקית?)
גוסטאס מחטיא את שתי זריקות העונשין ושחקן זלגיריס נכנס לצבע לפני הזמן,שלף עולה כדאי למסור כדור שמגיע הישר לשארפ שנשמר בין שני שחקנים,"שארפ עולה,זורק וזה נכנס"צעק הכרוז כאשר שארפ הספיק לקלוע שלשה כל כך גורלית בשתי שניות.המשחק הלך להארכה שנגמרה בניצחון צהוב.מכבי בפיינל פור 2004 תל אביב.
2.מכבי פוגשת בגמר 2004 את סקיפר בולוניה המפחידה ומפציצה מהתחלה(18 הפרש בסוף הרבע הראשון)כשמצד אחד היא לא נותן לאיטלקים לקלוע לסל ומצד שני עושה מה שבא לה על המגרש.
במשק נרשמו הרבה שיאים(13 נראה לי)לטובת מכבי והיו בו המון אבל המון רגעים גדולים,כל אחד מהשחקנים שותף במשחק והיה חלק מהדבר הגדול הזה.התוצאה בסיום?118-74
3.אתם כנראה תתפלאו אבל לא מדובר במשחק חשוב,אפילו לא במשחק רשמי,מדובר במשחק הכנה של מכבי מודל 2006 נגד טורונטו על אדמת אמריקה,למה בחרתי במשחק הזה כאירוע שיא?
בגלל שהיה מדהים לראות את האולם מלא עד אפס מקום כנישאים שם בגאווה דגלי ישראל ולגלות שהקהל הקנדי תומך בכלל במכבי במקום בקבוצה שלו,האוהדים לא הפסיקו לתמוך בצהובים ואפילו שרקו בוז במאני טיים לראפטורס,הניפו שלטים:מכבי=NBA ונתנו דחיפה ותמיכה.כשפארקר קלע את סל הניצחון היתה שאגת שמחה גדולה באולם וזה בהחלט היה רגע מרגש במיוחד.

אם כבר נוסטלגיה חשוב לציין את הפרויקט שהאתר הרשמי עושה- סיפורים על 50 האליפויות שלנו לאורך השנים ב5 חלקים שונים, כולל כתבות מאותו תקופה.

הנה החלק הראשון:
http://maccabi.co.il/News.asp?id=3567

לא הבנתי בכתבה הזאת דבר אחד: איפה זה אולם אוסישקין? האם הוא קיים?


נ.ב. רק תביאו ת'דרבי...

מקובי כתב:אם כבר נוסטלגיה חשוב לציין את הפרויקט שהאתר הרשמי עושה- סיפורים על 50 האליפויות שלנו לאורך השנים ב5 חלקים שונים, כולל כתבות מאותו תקופה.

הנה החלק הראשון:
http://maccabi.co.il/News.asp?id=3567

לא הבנתי בכתבה הזאת דבר אחד: איפה זה אולם אוסישקין? האם הוא קיים?


נ.ב. רק תביאו ת'דרבי...

וואו איזה חנייה..לא תמצא משובחת ממנה בארץ

ולנושא- וואוו מאיפה להתחיל...

עד גיל 7-8 הייתי הילד הכי חנון בעולם שלא עניין אותו ספורט בכלל.
לאחר איזה אירוע מכונן ששינה את חיי שקשור דווקא לכדורגל התחלתי לאהוב ספורט והשאלה הראשונה שנשאלתי היתה איזה קבוצה אתה אוהד והתשובה הייתה מכבי.
לאחר שהתאהבתי בספורט היה ברור שמכבי תהפוך לא רק בכדורגל אלא בהכל, ככה שהתחלתי לעקוב אחרי מכבי סל באדיקות.

ההתחלה לא היתה מעודדת בלשון המעטה (מדובר כאן על שנת 95) ומכבי די דשדשה באירופה אבל בליגה היתה תחושה שזה בא בקלות (זה היה אחרי טראומת איבוד האליפות לגליל)
בתחילת שנת 95-96 אבא שלי לקח אותי למשחק הראשון שלי בהיכל, נגד פו אורתז, משחק שבו גודס שוב נפצע ואת מקומו תפס ילד שנקרא עודד קטש (שאליו נחזור מאוחר יותר). צ'ורה במשחק ענק לא נתן לי ללכת הביתה מאוכזב ועם 31 נקודות גדולות היה הגורם הבכיר לניצחון מכבי אחרי הארכה.
(למי שרוצה להתעמק יותר- http://www.tzahevet.co.il/news-open.asp?IDNews=3671 )

באותה עונה היה גם את הסל המדהים של ג'מצ'י נגד ציבונה, אני לא אשכח בחיים איך השתוללתי בבית בצעקות (הערתי את אחותי הגדולה וגררתי אותה לטלוויזיה כדי לראות את זה מיותר לציין שהיא לא הבינה מה אני רוצה מהחיים שלה...)

לאחר כמה עונות מדשדשות ואחרי שקטש הפך לשחקן האהוב עלי בלי תחרות הגענו לרגע שהוא נפרד מאיתנו ולאחר מכן פוגש אותנו בגמר- גם זה רגע שאני לא אשכח בחיים- בפעם היחידה בחיי בכיתי והתייפחתי אחרי משחק ספורט (אמנם בן 14, אבל גמר ראשון שאני רואה ומי שמנצח אותנו זה דווקא השחקן האהוב עלי ביותר) מאז היו מקרים שרציתי לבכות (איבוד האליפות לחולון למשל) אבל הדמעות סירבו לצאת...או שאולי זאת הבגרות...

אם זה מעניין מישהו אני אמשיך יותר מאוחר...

הדבר העצוב ביותר לדעתי שאני לא הולך רחוק ומסתכל על זה ומתחיל להתגעגע


אפילו לא צריך להסחף וללכת כל כך רחוק, שחקן במיליון דולר במכבי תל אביב


נוסטלגייה

אפרופו נוסטלגיה - פעם מכבי היתה פועלת כמו סיירת. מחתימה שחקנים בשקט מבלי שאף אחד היה שומע כלום עד ההודעה על החתימה. לא רק זה, אלא שהיא היתה מחתימה אותם בזריזות ובשקט לפני שהגדולות מתעוררות ולוקחות אותם. היום הכל "שקוף" ופומבי וכל המשאים ומתנים נעשים בצורה איטית ומסורבלת, כאשר באמצע התהליך נכנסת קבוצה עם כסף ולוקחת את השחקן.

Thorin כתב:הדבר העצוב ביותר לדעתי שאני לא הולך רחוק ומסתכל על זה ומתחיל להתגעגע


אפילו לא צריך להסחף וללכת כל כך רחוק, שחקן במיליון דולר במכבי תל אביב


נוסטלגייה

התמונה הראשונה לא נראת טוב בעליל

ראיתי את הסרטון הנ''ל, ונתקפתי בנוסטלגיה אדירה. זה לא רק הסדרה העצומה ההיא, זה לא רק הקבוצה המצויינת, אלא כל המסביב בתקופה שבה מכבי באמת היתה קבוצה שמצליחה ללכד את הציבור ברובו, באמת היתה קבוצה שמצליחה לרגש מיליונים. איזה רעב היה אז. היום הקבוצה מרגישה כ''כ מנותקת וכ''כ אליטיסטית.
ימים שלא יחזרו כבר.

http://www.youtube.com/watch?v=u5aQYvThIWM

התנין כתב:ראיתי את הסרטון הנ''ל, ונתקפתי בנוסטלגיה אדירה. זה לא רק הסדרה העצומה ההיא, זה לא רק הקבוצה המצויינת, אלא כל המסביב בתקופה שבה מכבי באמת היתה קבוצה שמצליחה ללכד את הציבור ברובו, באמת היתה קבוצה שמצליחה לרגש מיליונים. איזה רעב היה אז. היום הקבוצה מרגישה כ''כ מנותקת וכ''כ אליטיסטית.
ימים שלא יחזרו כבר.

http://www.youtube.com/watch?v=u5aQYvThIWM

בולוניה באו עם קו אחורי של NBA. יאריץ' ובאזילה. הרמה ביורוליג ירדה דרסטית מאז.
אני זוכר את הסדרה ההיא כמו אתמול.

כן, המשבר הכלכלי נותן את אותותיו, ופגע קשות בקבוצות כמו מלאגה, סיינה, ויטוריה וכו' וגם ביווניות (אצל אולימ' לפחות על הנייר), וכל שנותר לקוות שהמצב הזה זמני.
עם זאת, אם נבחן לעומק את אותה עונה, אזי שגם אז הגיעה לפיינל פור קבוצה בינונית להחריד של ברצלונה, שלדעתי לא עולה על מכבי הנוכחית.

התנין כתב:כן, המשבר הכלכלי נותן את אותותיו, ופגע קשות בקבוצות כמו מלאגה, סיינה, ויטוריה וכו' וגם ביווניות (אצל אולימ' לפחות על הנייר), וכל שנותר לקוות שהמצב הזה זמני.
עם זאת, אם נבחן לעומק את אותה עונה, אזי שגם אז הגיעה לפיינל פור קבוצה בינונית להחריד של ברצלונה, שלדעתי לא עולה על מכבי הנוכחית.

אני לא זוכר את הפיינל פור ההוא, כי מבחינתי לא היה טעם בכלל לראות אותו. הסדרה ההיא מול פאף הייתה ברמת כדורסל (אירופאית) כל כך טובה, שזה יותר מהספיק לי. אני לא חושב שנראה שוב מכבי ברמה של הקבוצה ההיא.

ועדיין, סדרות טובות תמיד יש. ע''ע הסדרה עם פאו לפני שנתיים.
הקבוצות אז לא באמת היו טובות יותר. יאריץ' ובאזילה הם לא מסוג השחקנים שאנו כבר לא רואים ביבשת היום (מיאריץ' אף פעם לא החזקתי יתר על המידה אגב). לעומת זאת, בודירוגה הוא כזה.

והסדרה הזאת היא ללא ספק המרגשת ביותר, אבל שתי עונות קודם לכן היתה סדרה ברמה לא פחות גבוהה נגד אותה קבוצה בדיוק, ועם עודד קטש ודורון שפר בשיאם.

וואו, 100 אלף איש ברבין לחגוג עלייה לפיינל פור.
לא קורץ לפדרמן לבנות קבוצה שתשחזר את ההישג הזה?

LIAV10 כתב:וואו, 100 אלף איש ברבין לחגוג עלייה לפיינל פור.
לא קורץ לפדרמן לבנות קבוצה שתשחזר את ההישג הזה?

על זה בדיוק אני מדבר, על הטירוף וההתלהבות שהיתה סביב הקבוצה, בימים שכל משחק ביורוליג הביא לפחות 20 - 25 אחוזי רייטינג לערוץ אחד ולא 7-11 הזויים ועלובים שאנו רואים היום.

התנין כתב:

LIAV10 כתב:וואו, 100 אלף איש ברבין לחגוג עלייה לפיינל פור.
לא קורץ לפדרמן לבנות קבוצה שתשחזר את ההישג הזה?

על זה בדיוק אני מדבר, על הטירוף וההתלהבות שהיתה סביב הקבוצה, בימים שכל משחק ביורוליג הביא לפחות 20 - 25 אחוזי רייטינג לערוץ אחד ולא 7-11 הזויים ועלובים שאנו רואים היום.

כן, לפעמים אני עושה לעצמי ערבי נוסטלגיה עם הערוץ של מכבי ביוטויוב, היו תקופות באמת יפות ומרגשות, סרטונים שמעבירים צמרמורת בגוף ושחקנים שרק בשבליהם שווה לשלם המון בשביל ללכת לראות.
אם אני לא טועה במשחק הגמר בת"א היו בדיוק 150K בגני יוהשוע, הפתיע אותי לגלות שהיו כ"כ הרבה במשחק עלייה לפיינל פור.
לקחו מאיתנו את כל הריגוש, חבל, ואתה זה אומר לך מישהו צעיר יחסית שלא באמת הכיר אתה מכבי של המילניום הקודם והתחלת המילניום הזה.

איזה כיף היה פעם להיות אוהד של מכבי
מה שכן,אני חושב שגם אם נבנה קבוצה חזקה אנחנו כבר לא נהנה כמו פעם,אירופה נחלשה והמשחקים הרבה יותר משעממים.
גם בעונה עם פארגו ופרקינס זו לא היתה אותה תחושה כמו פעם,אין כבר הרבה קבוצות חזקות וחבל.

LIAV10 כתב:

התנין כתב:

LIAV10 כתב:וואו, 100 אלף איש ברבין לחגוג עלייה לפיינל פור.
לא קורץ לפדרמן לבנות קבוצה שתשחזר את ההישג הזה?

על זה בדיוק אני מדבר, על הטירוף וההתלהבות שהיתה סביב הקבוצה, בימים שכל משחק ביורוליג הביא לפחות 20 - 25 אחוזי רייטינג לערוץ אחד ולא 7-11 הזויים ועלובים שאנו רואים היום.

כן, לפעמים אני עושה לעצמי ערבי נוסטלגיה עם הערוץ של מכבי ביוטויוב, היו תקופות באמת יפות ומרגשות, סרטונים שמעבירים צמרמורת בגוף ושחקנים שרק בשבליהם שווה לשלם המון בשביל ללכת לראות.
אם אני לא טועה במשחק הגמר בת"א היו בדיוק 150K בגני יוהשוע, הפתיע אותי לגלות שהיו כ"כ הרבה במשחק עלייה לפיינל פור.
לקחו מאיתנו את כל הריגוש, חבל, ואתה זה אומר לך מישהו צעיר יחסית שלא באמת הכיר אתה מכבי של המילניום הקודם והתחלת המילניום הזה.

אחרי הזכיה ב-2004 היו נראה לי 200 אלף אוהדים בירקון (מישהו זוכר כמה היו?)
למזלי הייתי אחד מהם,היתה חוויה ענקית ונהניתי יותר מההגעה לפארק
פתאום כולם צופרים כמו משוגעים ומחייכים אחד לשני,וזה בלי לדבר על העדרים הצהובים שנהרו לפארק