צהבת

במקור חשבתי שישראל צריכה למחול על כבודה, להתנצל ולהשאיר את המשבר מאחורינו. מאז יצא לי לקרוא ולהתרשם עוד קצת, והיום אני חושב אחרת.

התחושה שלי כיום היא שתורכיה מנסה לחזק את היוקרה שלה בעולם הערבי על גב ישראל. ייתכן שהיא הייתה עושה שימוש בהתנצלות כדי להשפיל את ישראל, ואז מחפשת את התגרה הבאה כדי להתנגח בה שוב. במצב כזה ברור שהתרפסות מוחלטת מול התורכים אינה אופציה.

יחד עם זאת, חשוב גם להישאר "המבוגר האחראי" ולא להיגרר למתקפת נגד. בסופו של יום, תורכיה היא מדינה עם כלכלה וצבא חזקים, וחרף מעמדה הבינלאומי הבעייתי היא יכולה להסב לישראל נזק רב. כל מני רעיונות לחרמים כלכליים ולוחמה דיפלומטית (כורדיסטאן, ארמניה וכו') רק ידרבנו את תורכיה להתמסר עוד יותר לניגוח ישראל, ויש לה אילי ניגוח לא רעים בכלל. שיבוש אספקת המים, הקמת יחסי מודיעין וצבא עם חזבאללה והחרפת המאמצים הדיפלומטיים כנגד ישראל באו"ם הם רק קצה הקרחון. אני לא חסיד גדול של ביבי, אבל אני חושב שהמנהיגות שלו במשבר עד כה היא חיובית. מצד אחד לא נכנע נוכח שליפת החרב של ארדואן, ומצד שני לא שולף את חרבו שלו. אני מאוד מקווה שיש פלסטר חזק במיוחד על הפה של ליברמן כעת, כי אין לי ספק שהוא מעוניין לצאת בהצהרות מפוצצות וההשלכות עשויות להיות חמורות.

מעמדה של תורכיה בעולם המערבי הוא בנסיגה מתמדת. תוצאות דו"ח פאלמר, ביחד עם שיחות שיצא לי לנהל עם אזרחים אירופאיים שאינם בהכרח "ציוניים" בדעתיהם, גורמות לי להבין שאף אחת ממדינות אירופה לא תיישר קו עם תורכיה במתקפתה על ישראל אלא להיפך. ככל שהצעדים התורכים יחמירו (כמו אוניות מלחמה לצד משטים), הגינוי האנטי-תורכי רק ילך ויתקרב. אדישות כלפי חוץ ופרגמטיות כלפי פנים יסייעו לישראל להימנע מפגיעה שחוסר הביטחון התורכי יכולה להסב לה. איפוק זו מילת המפתח כאן. בסופו של דבר, עד שלא תתבצע החמרה גם מצידנו, תורכיה אינה איום ביטחוני בפני עצמה על מדינת ישראל ומוטב שגם לא תהיה.

בעקבות כל עיתוני סוף השבוע אני מתחיל להרהר האם כל הטרראם התורכי הזה לא נובע ממניעים כלכלים בכלל ומרצון להשתלט על משאבי הים התיכון.
שת"פ כלכלי עם לבנון מול חופי חיפה , שליטה בשדות הגז שמדרום לקפריסין.

כסף גדול מאוד במשחק.