roy1000 כתב:jol9 כתב:ברור... זה עולם אחר וגישה אחרת...
שאלה הכי נפוצה??
אני יכול לתאר לעצמי שזה משתנה מחוג לחוג.
במדעי מחשב אני מתאר לעצמי שמה שמעניין את הסטודנטים זה "איזו שפה הכי כדאי ללמוד?".
לעומת זאת בפסיכולוגיה, מה שמעניין זה "איזה תואר שני הכי כדאי לקחת?"
אולי משהו שיכול להיות משותף לכולם וקשור לרקע שלך זה "איך אפשר להגיע ללמוד בארה"ב?"
אף סטודנט לא יודע מי אני. זה לא ממש מעניין אותם. השאלה הכי נפוצה (בתואר ראשון) בכיתה (ואני מנחש שזה בכל החוגים) היא "זה הולך להיות במבחן?"
הרוב המוחלט של הסטודנטים לתואר ראשון סתם באים לקבל חותמת. בגלל זה אין שום בעיה שדוקטורנט ילמד אותם - זה טכני לחלוטין ולא מעניין אותם שום דבר מעבר לבמחן.
זו הסיבה שני מלמד רק תואר שני.
וואלה... מפתיע ולא מפתיע.
מצד אחד אני מאמין שיש גם לא מעט סטודנטים לתואר ראשון, שכן מעניין אותם ללמוד. אבל מצד שני,
כשאחד ממנגנוני הסינון הנפוצים ביותר במקומות העבודה, הוא הממוצע בתואר, אז זה מתחיל להיות מרדף
אחר ציונים, ואז לאט לאט זה מקצין.
אני יכול לתת לך את הדוגמא שלי, ושל כמה מחבריי בתואר הראשון. באיזשהו שלב, קלטנו שהקורסים
שנותנת לנו המחלקה שלנו, הם קורסים לא רציניים (חלקם לא כולם כמובן). כלומר, אלה קורסים שלא מכינים
אותנו לעולם התעסוקה.
ואז החלטנו ללכת ובמקומם לקחת כמה מהקורסים הקשים יותר שיש בפקולטות השונות (למשל בהנדסת חשמל).
אז כמובן, שאין סיכוי שאני שלקחתי את הקורס תהליכים אקראיים, אקבל בו אותו ציון כמו מישהו שלקח
איזשהו קורס תאורטי מצחיק, אבל בכל זאת עשיתי את זה, כי האמנתי שזה יעזור לי.
אבל כל עוד הסינון החד הזה בתעשייה יימשך, יהיה קשה לשכנע את הסטודנטים, שללמוד, להעמיק ולהבין,
זה חשוב יותר מאשר מה החומר למבחן.