צהבת

דווקא בערב כזה אפשר להכנס קצת לפרופורציות.
הערב אנחנו נותנים כבוד ומרכינים את הראש בפני הנופלים שהגנו בגופם עלינו.

בלי אותם נופלים לא היינו כאן.
אף אחד מאיתנו לא היה כאן בלעדיהם.
אנחנו עם קטן מאוד שמוקף באוייבים רבים.

יש לנו את הבנים והבנות הטובים והיקרים ביותר שיש
בזכותם ורק בזכותם- אנחנו כולנו כאן.

יהיי זכרם של הנופלים ברוך.

וכן - ישראל חזקה ואני אוהב את המדינה הזאת יותר מכל.
ישראל וצה"ל הם הדברים הכי חשובים שיש לכל יהודי באשר הוא בעולם.

לזכרם של יותר מ-22000 חללי צה"ל שבזכותם אנחנו כאן.
לזכרם של אלו שבזכותם התממש החזון / נבואה של הסופרת הבריטית ג'ורג' אליוט על מדינה יהודית ש"תזהר אף יותר מאורה של החירות המערבית בין מלכויות המזרח העריצות".

"אחי הצעיר יהודה" נכתב ע"י אהוד מנור ז"ל לזכר אחיו יהודה וינר ז"ל שנפל במלחמת ההתשה. אם אני לא טועה מדובר על אחד השירים היחידים שאהוד מנור ביצע. מאד מרגש.


אחי הצעיר יהודה,
האם אתה שומע?
האם אתה יודע?
השמש עוד עולה כל בוקר
ואורה לבן,
ולעת ערב רוח מפזרת
את עלי הגן.
הגשם הראשון
ירד לפני יומיים,
בערב יום שלישי,
ושוב אפשר לראות שמיים
בשלולית על הכביש הראשי.

אחי הצעיר יהודה
האם אתה שומע?
האם אתה יודע?
בגן הילדים שלך
לומדים כבר שיר חדש,
ובתיכון התלמידים
שוב מתעמלים על המגרש.
רוחות ערבית
מייללות על המרפסת
את כל שירי הסתיו,
ואמא מחכה בסתר,
שאולי עוד יגיע מכתב.

אחי הצעיר יהודה
האם אתה שומע?
האם אתה יודע?
כל חבריך הטובים
נושאים דמותך עמם,
ובכל הטנקים על קווי הגבול
אתה נמצא איתם
אחי הטוב,
אני זוכר את שתי עיניך,
והן פותרות חידה.
ובני הרך יפה כמוך
בשמך לו אקרא - יהודה.

השיר 'ברית דמים' נכתב ע"י עמנואל צבר לזכרם של שני חיילים תושבי שכונת תלפיות בי-ם שנפלו במלחמת לבנון ונשאו את אותו השם: יובל הראל.

בעת מלחמת לבנון, ביום השלישי ללחימה, 8 ביוני 1982, נהרג יובל הראל, בן מרים ויחזקאל, חייל בחיל השריון, מפגיעת טיל נגד טנקים בעין אל-חילווה שליד צידון. חבריו של יובל הראל, בן חיה ויוסף, שקראו את מודעות ההרוגים בקצין העיר, חשבו בטעות כי מדובר בחברם, וסיפרו לחיה ויוסף כי בנם נהרג. לאחר בירורים נוכחה המשפחה לדעת כי יובל עדיין בין החיים. ב-10 ביוני נפל בקרב בלבנון גם יובל הראל, בנם של חיה ויוסף, חייל בגדוד 50 של הנח"ל המוצנח. כאשר הגיעו חיילים ממוקד קצין העיר לביתם של חיה ויוסף הראל והודיעו להורים על מות בנם, סירבו תחילה ההורים להאמין, והסבירו כי ישנו עוד יובל הראל, בן מרים ויחזקאל, שנהרג; אך לצערם, הידיעה על מות בנם הייתה נכונה.
שני החיילים משכונת תלפיות שבירושלים, בעלי השם הזהה, נקברו בסמוך זה לזה, באותה השורה בבית הקברות הצבאי בהר הרצל.



על דעת המקום, ועל דעת הקהל
רכבנו סופה וגם סער,
בוטחים,
"אל תשלח ידך אל הנער".

ובישיבה של מעלה, ובישיבה של מטה
עוד זה מדבר וזה בא
הלילה ההוא, יקחהו האופל,
הלילה ההוא בא.

למודים ושבעים, יודעים את השעה,
שעטו הראלים, יובלים,
חילים
לבנון ושריון וקול שובר ארזים.

ובישיבה של מעלהƔ

בלילה ההוא, אמא, הראל לקינות יובל,
עוד זה מדבר וזה בא, אמא,
יובל על במותיך חלל.

בלילה ההוא, אבא, היתה צעקה גדולה.
עוד זה מדבר וזה בא
הראל גם יובל, יובל גם הראל,
ועיר תלפיות שכולה.

ובישיבה של מעלהƔ