אנחנו צריכים לעשות משהו למענו

[yarinsaky]

העובדות בפרשת יהונתן פולארד .................



א. יהונתן פולארד היה אזרח שעבד כאנליסט בשרות המודיעין של חיל הים האמריקני. באמצע שנות ה- 80 (בשנים 1983 - 1984), גילה פולארד שגורמים מסויימים במערך הביטחון הלאומי בארה"ב מונעים במכוון מידע החיוני לביטחונה של ישראל.

ב. ישראל הייתה זכאית מבחינה חוקית למידע חיוני זה בהתאם למזכר ההבנות מ- 1983 בין שתי המדינות.



ג. במידע שנמנע מישראל נכללו יכולות הלחימה הגרעינית, הביולוגית והכימית של סוריה, עירק, לוב ואירן – שפותחו במטרה לשמש כנגד ישראל, וכן מידע על פיתוח טילים בליסטיים ע"י מדינות אלה ועל מתקפות טרור המתוכננות כנגד מטרות ישראליות אזרחיות.



ד. לדאבונו, נוכח פולארד לדעת שחיי ישראלים נתונים בסכנה כתוצאה מחרם מודיעיני זה. הוא עשה כל שביכולתו לעצור מדיניות חשאית זו ולחדש את הזרימה החוקית של המידע לישראל. כשמאמציו לא נשאו פרי הוא החל להעביר מידע זה ישירות לישראל.



ה. ליהונתן פולארד לא נערך מעולם משפט. ע"פ דרישתן של ממשלת ארה"ב ושל ממשלת ישראל הוא נכנע לעסקת טיעון, שחסכה משתי הממשלות תהליך משפטי ארוך, מורכב ויקר הנושא בחובו מבוכה רבה לשתיהן.



ו. יהונתן פולארד מילא את התחייבותו בעסקת הטיעון, ושיתף פעולה באופן מלא עם התביעה.



ז. למרות זאת, נגזר על פולארד מאסר עולם עם המלצה שלא לשחררו על תנאי לעולם – הפרה בוטה של עסקת הטיעון עליה סוכם בין פולארד לבין הממשלה.



ח. יונתן פולארד מעולם לא הואשם בגרימת נזק לארה"ב: גילוי צפנים, סוכנים או תוכניות מלחמה ומעולם לא הואשם בבגידה.



ט. יהונתן פולארד הואשם בדבר אחד בלבד: סעיף אחד של העברת מידע מסווג לבעלת ברית בלא כוונה לפגוע בארה"ב.



י. אין תקדים לכך בהיסטוריה של ארה"ב שמישהו קיבל מאסר עולם על העברת מידע מסווג לבעלת ברית - מלבד יהונתן פולארד. גזר הדין המקובל לעבירה שכזו הוא 4-2 שנים. אפילו על סוכנים שביצעו עבירות חמורות בהרבה ופעלו מטעמן של מדינות עויינות לא נגזר עונש אכזרי שכזה.



יא. בנובמבר 1995, העניקה ישראל לפולארד אזרחות ישראלית. ההענקה הרשמית התבצעה בינואר 1996. צעד זה אותת בגלוי לארה"ב שישראל מוכנה לקבל במלואה את האחריות להפעלתו של פולארד. ב- 12 במאי 1996, באותה הצהרה שבה הכירה ממשלת ישראל בגלוי ביהונתן פולארד כסוכן שפעל מטעמה, היא גם נטלה אחריות מלאה עליו וציינה את התחייבותה לפעול למען שחרורו והבאתו לישראל.



יב. יהונתן פולארד פעל ממניעים אידיאולוגיים ולא ממניעים של תאוות בצע. ב- 12 במאי 1998 הכירה ישראל באופן רשמי בכך שיהונתן פולארד היה סוכן ישראלי שעבד מטעמה. עובדה זו הסירה כל ספק בדבר מניעיו האמיתיים של פולארד.



יג. בתחילת 1991 הרב מרדכי אליהו, הרב הראשי לשעבר, המשמש כרבו של יהונתן הציע עצמו למשרד המשפטים של ארה"ב כערב לפולארד. ההצעה נדחתה. הרב אליהו חזר על ההצעה בכל שנה לאחר מכן במכתבים פרטיים ששלח לנשיא קלינטון. אף לא אחת מהן זכתה למענה עד לסתיו 2000, כאשר אסתר פולארד קיבלה מכתב מהבית הלבן, המציין שהנשיא מודע להצעה של הרב הראשי לשעבר וכי הצעה זו תהווה חלק מן השיקולים של הנשיא בבואו להחליט סופית בענייןבעלה.



יד. פסגת וואי הינה דוגמא בולטת לניצול שעשתה ארה"ב במקרה של פולארד. הן לפני והן במהלך המו"מ שנוהל בפסגת וואי בסתיו 1998, הבטיח הנשיא קלינטון לשחרר את יהונתן פולארד. פולארד היה הגורם בהא הידיעה לכך שההסכם של פסגת וואי הובא לכדי גמר. ברגע האחרון, כשעיני כל העולם היו ממוקדות בטקס החתימה של הסכם וואי שעמד להערך בוושינגטון, הפר קלינטון את הבטחתו לשחרר את פולארד ויצר סערה של פרסום שלילי לישראל. בניסיון להצדיק את מעשהו של קלינטון בוואי, הודלפה לתקשורת הידיעה שג'ורג' טנט, מינוי של קלינטון, איים להתפטר מראשות הסי.אי.אי. באם ישוחרר פולארד. עד מהרה נחשף התירוץ הצולע, שכן קלינטון שחרר בסתיו 1999 קבוצה של טרוריסטים פורטוריקניים שלא הביעו חרטה על מעשיהם. בספטמבר 1999, למרות התנגדות חריפה מצד יועציו וסוכניו בממשל, שיחרר הנשיא קלינטון 14 טרוריסטים פורטוריקניים, חברי ה- FALN, אירגון שאחראי ליותר מ- 100 פיגועים חבלניים בתוך ארה"ב. בעשותו זאת, הוא הוכיח מעל לכל ספק, שהיה זה שקר לטעון שסוכנות ממשלתית כלשהי יכולה לכבול את ידיו או שיכולה להיות לה השפעה כלשהי בכל הקשור להחלטות שהוא מקבל בעניינים הנוגעים לחנינה.

[yiffy]

תיקונים:

1. לפולארד היה משפט בעבוע. אין דבר כזה שאדם בארה"ב יושב בכלא 26 שנה בלי משפט (גואנטנמו ודומיהם זה יוצא הדופן, וזה לא המקרה).

2. פולארד היה זה שהפר את עסקת הטיעון שלו. הוא ניהל ראיון מהכלא עם וולף בליצר ותיאר את הנושאים עליהם העביר מידע לישראל - זאת כאשר עסקת הטיעון שלו אסרה עליו להעביר מאום מהמידע שהעביר לישראל לשום גורם אחר.

[yarinsaky]

וושינגטון מספרת שקר: פולארד כאילו גרם ללכידתם של כל המרגלים האמריקנים בברה"מ, בכך שחשף את זהותם לישראל, ומרגלים סובייטים בארץ העבירו את המידע לברה"מ, שתפסה את כל המרגלים. שבוע לאחר שפולארד נשפט למאסר עולם, הוושינגטון טיימס כתב ששבתאי קלמנוביץ, איש מוסד שריגל עבור הקג"ב, הוא שעשה זאת. כך דיווחה אח"כ גם סוכנות יונייטד פרס בשם "מקורות מודיעין אמריקניים".

למען האמת, לא פולארד עשה זאת. בכיר הCIA השיכור אלדריץ' איימס מכר את הסוכנים עבור כסף והמשיך לעשות זאת במשך שנים לאחר מעצר פולארד. הוא נעצר בפברואר 94. אמנם הוא לא הסגיר את כל הסוכנים, מה שגרם לאיש CIA לשעבר לטעון שפולארד הסגיר את השאר.

בסופו של דבר, עריק רוסי חשף שבכיר הFBI, סוכן מיוחד רוברט האנסן, הוא שבגד בשאר הסוכנים. הוא נאסר בפברואר 2001 והודה כדי להימנע מעונש מוות. נשפט למאסר עולם ללא חנינה.

דרג נמוך במודיעין של הצי החליט לבדוק את תיק פולארד, והתגלה שלפולארד לא היה אישור 'פס כחול' ולכן לא יכול היה להיכנס אפילו לחדר שבו הייתה הכספת ובה רשימות הסוכנים האמריקנים.

לופטוס ממשיך ואומר שהוא גילה שלמעשה הסיפור מסובך הרבה יותר. בכל פעם שהסוכנויות האמריקניות היו קרובות לגילוי קשר בין ערב הסעודית לבין טרוריסטים כמו בין לאדן, החקירה הסתיימה באופן מיסתורי. במבט לאחור, פקידים בוושינגטון הגנו על אל קאעדה ועל המגינים הסעודים שלהם במשך למעלה מעשור.

באוטוביוגרפיה שלו, כותב אוליבר נורת' שבכל פעם שהוא רצה לעשות משהו ביחס לטרור, שר ההגנה ויינברגר עצר אותו, בטענה שהדבר עלול להרגיז את הסעודים ולעצור את זרימת הנפט לארה"ב. אותו ויינברגר שהמסמך הסודי שלו הוביל למאסר העולם של פולארד.

ג'ון אוניל, סוכן FBI לשעבר והמומחה האמריקני הגדול ביותר לאל קעאדה, צוטט בספרו של מנתח המודיעין הצרפתי ז'אן שרל בריסרד, שכל מה שרצוננו לדעת על טרור יכול להימצא בסעודיה. אוניל הזהיר את ההנהגה האמריקנית שאם הסעודים ימשיכו לממן את אל קעאדה זה עלול לעלות בחיי אמריקנים. כתוצאה מן החיפוי על הסעודים אוניל פרש, ובאופן אירוני הפך להיות האחראי על הביטחון של מרכז הסחר העולמי, ונהרג בעצמו בהתקפת הטרור.

השלמה מסוף המאמר המקורי: שוב ושוב נאמר לקונגרס שהמודיעין האמריקני לא ידע מיהם הערבים שגירשו את הרוסים מאפגניסטן. אבל פולארד העביר לישראל מסמך שנקרא "הספר הכחול" ובו רשימת הסוכנים הסעודים והערבים באפגניסטן, והוא מוכיח שהאמריקנים ידעו על הקשר בין הסעודים לבין הטרור. גם הוא ניסה להתריע באוזני הממונים עליו מפני גל טרור שעתיד לבוא במזרח התיכון, אבל איש לא הקשיב. כך שמע לופטוס בעצמו מפולארד

[חביב אורנג'ד]

פעם אחת ביסטוריה של המדינה הזאת מישהו קיבל עונש מוות, וזה היה אייכמן ימח שמו, ככה שאל תצפה שיגזרו פה גזר דין מוות למרגלים.

לא נכון. בישראל עונש המוות בוצע פעמיים.
מקרה אחד היה כאמור אייכמן, אבל אילו השני היה מאיר טוביאנסקי; קצין ישראלי ויהודי (ולא אמריקאי או צרפתי) שנדון למוות בגין בגידה שלימים התגלה כי על לא עוול בכפו.
כיום, כאשר מדינת ישראל וממשלתה הן הרבה פחות ליברליות מאשר הן היו בתקופתו של טוביאנסקי שנשלח אל כתת היורים, אין לי שום צל של ספק שמקרה דומה היה גם נגמר בעונש מוות או לכל הפחות מאסר עולם, בטח אם היה מדובר באדם שהוא אינו אזרח ישראלי או רחמנא ליצלן, גוי.

ועכשיו, לעניין פולארד - מדינת ישראל שלחה אותו,

גם לא נכון וכאן בדיוק נמצאת הטעות.
פולארד הוא אזרח אמריקאי (ולא ישראלי) שנולד, גדל והתחנך בארה"ב, ובסיום לימודיו התגייס לחיל הים האמרקאי.
לכשראה שהוא נחשף לחומר מודיעיני שעשוי לעניין את ישראל, הוא יצר קשר מיוזמתו האישית עם אביאם סלע וגורמי מודיעיון ישראלים אחרים ומסר להם את המידע המסווג עבור דבר אחד בלבד - בצע הכסף.
פולארד הוא לא ציוני גדול ואפילו לא ישראלי. הוא אזרח אמריקאי שבגד במדינתו מתוך חמדונות ואהבה לכסף (כמו שכבר קרה עם יהודים אמריקאים נוספים).

האם ישראל צריכה לפעול לשחרורו? כנראה שכן.
אבל אסור שנהפוך אותו לאיזה קדוש מעונה או ציוני גדול. הוא מרצה עונש מאסר עולם שלפחות לפי רמת הענישה כאן במדינתינו, הוא בהחלט מידתי והוא צריך להיות אסיר תודה אם ישוחרר רק אחרי 26 שנה.

[michael]

"אבל אסור שנהפוך אותו לאיזה קדוש מעונה או ציוני גדול. הוא מרצה עונש מאסר עולם שלפחות לפי רמת הענישה כאן במדינתינו, הוא בהחלט מידתי והוא צריך להיות אסיר תודה אם ישוחרר רק אחרי 26 שנה."

אם ישוחרר רק אחרי 26 שנה ? אז הגיע הזמן לשחרר אותו.
ולפי החוק בישראל הוא היה מקבל פחות - ראה את ואנונו שכבר שוחה בחוף מציצים כל יום.

[אבי]

מקרה מאד עצוב ללא ספק. אני לא יודע אם יש בכלל מה לעשות למענו של יונתן פולארד. במיוחד שבבית הלבן יושב לו באראק אובמאו ערל הלב.
אובמה משחרר מהכלא רק מחבלים מוסלמים. שפולארד ישקול להמיר את דתו, אם ברצונו להשתחרר.

The Arabic-language newspaper al-Arabiya reported on Tuesday that the Obama administration has offered to release Sheikh Omar Abdel Rahman to Egypt

http://www.nationalreview.com/articles/ ... c-mccarthy

[Mta_atic]

פעם אחת ביסטוריה של המדינה הזאת מישהו קיבל עונש מוות, וזה היה אייכמן ימח שמו, ככה שאל תצפה שיגזרו פה גזר דין מוות למרגלים.

לא נכון. בישראל עונש המוות בוצע פעמיים.
מקרה אחד היה כאמור אייכמן, אבל אילו השני היה מאיר טוביאנסקי; קצין ישראלי ויהודי (ולא אמריקאי או צרפתי) שנדון למוות בגין בגידה שלימים התגלה כי על לא עוול בכפו.
כיום, כאשר מדינת ישראל וממשלתה הן הרבה פחות ליברליות מאשר הן היו בתקופתו של טוביאנסקי שנשלח אל כתת היורים, אין לי שום צל של ספק שמקרה דומה היה גם נגמר בעונש מוות או לכל הפחות מאסר עולם, בטח אם היה מדובר באדם שהוא אינו אזרח ישראלי או רחמנא ליצלן, גוי.

ועכשיו, לעניין פולארד - מדינת ישראל שלחה אותו,

גם לא נכון וכאן בדיוק נמצאת הטעות.
פולארד הוא אזרח אמריקאי (ולא ישראלי) שנולד, גדל והתחנך בארה"ב, ובסיום לימודיו התגייס לחיל הים האמרקאי.
לכשראה שהוא נחשף לחומר מודיעיני שעשוי לעניין את ישראל, הוא יצר קשר מיוזמתו האישית עם אביאם סלע וגורמי מודיעיון ישראלים אחרים ומסר להם את המידע המסווג עבור דבר אחד בלבד - בצע הכסף.
פולארד הוא לא ציוני גדול ואפילו לא ישראלי. הוא אזרח אמריקאי שבגד במדינתו מתוך חמדונות ואהבה לכסף (כמו שכבר קרה עם יהודים אמריקאים נוספים).

האם ישראל צריכה לפעול לשחרורו? כנראה שכן.
אבל אסור שנהפוך אותו לאיזה קדוש מעונה או ציוני גדול. הוא מרצה עונש מאסר עולם שלפחות לפי רמת הענישה כאן במדינתינו, הוא בהחלט מידתי והוא צריך להיות אסיר תודה אם ישוחרר רק אחרי 26 שנה.

שמו של מאיר טוביאנסקי לא אמור בכלל לעלות בהקשר הזה.
אי אפשר להשוות מי שנשפט למוות ע"י בית דין שדה וללא הליך משפטי תקני (מלחמת העצמאות, לא הייתה בדיוק מדינה קיימת ובטח שלא הייתה מערכת משפטית ממוסדת) למקרה הוצאתו להורג של אייכן שנעשתה ע"י ובאישור בית משפט לאחר משפט צדק.

מסביב לפרשת פולארד יש הרבה רעש וספקולציות.
חלק מהטענות לגבי מניעים לא כשרים דוגמת בצע כסף לא ראויות להתייחסת בעיני.
מה שחשוב בכל המקרה הזה הוא שמדינת ישראל נהנתה משירותיו, ולאחר שפנה אליה באופן עצמאי (מתוך תחושת אחריות לעם היהודי) היא השתמשה בו והפעילה אותו.
הובטח לו שבמקרה וייתפס הוא יקבל מחסה בשגרירות. הובטח לו שמדינת ישראל לא תפקיר אותו ותסיר את האחריות ממנה, וזה בדיוק מה שקרה.
המעט שאנחנו יכולים לעשות זה לקחת אחריות ולהודות בעובדה שהטיפול ביונתן פולארד כשל.
אם אלחנן טננבאום, שנתפס בשבי חיזבאללה תוך כדי עסקאות סמים (!!) שוחחר על ידינו מהשבי, אני באמת לא מצליח להבין למה במקרה של פולארד כולם בודקים בציציות שלו כדי לנסות לטהר את המצפון שלהם.

[yiffy]

אנשים עושים כאן סלט באלף ואחד דברים שאינם דומים זה לזה.

אלחנן טננבאום הוחזר מהסיבה הברורה שהיה צריך לבצע damage control במודיעין לגבי כל האינפורמציה שהוא העביר או יכול היה להעביר. אף אחד לא אהב אותו יותר מדי בממשלת ישראל, אבל חיי אדם היו בסכנה וזה תמיד מדבר חזק יותר מהכל.

מרדכי ואנונו לא ריגל אלא הדליף לגוף תקשורת (ובדומה ובמידה הרבה פחות משמעותית ענת קם). זו עבירה שבכל מערכת משפטית נחשבת חמורה הרבה פחות מהעברת מידע לגופי מודיעין של מדינות אחרות. אפילו בארה"ב המדליף הגדול בהיסטוריה שלה לעיתונות, דניאל אלסברג, לא ישב בכלא אפילו יום.

לא זה ולא זה דומים במאום לפולארד. בנרטיב האמריקאי ניתן להשוות אותו לשמות שהזכרתי קודם לכן - אזרחים אמריקאים שהעבירו מידע מודיעיני לגופי מודיעין זרים. בנרטיב הישראלי הוא משהו בסגנון של עזאם עזאם, עם הרבה מאוד הבדלים.

[חביב אורנג'ד]

פעם אחת ביסטוריה של המדינה הזאת מישהו קיבל עונש מוות, וזה היה אייכמן ימח שמו, ככה שאל תצפה שיגזרו פה גזר דין מוות למרגלים.

לא נכון. בישראל עונש המוות בוצע פעמיים.
מקרה אחד היה כאמור אייכמן, אבל אילו השני היה מאיר טוביאנסקי; קצין ישראלי ויהודי (ולא אמריקאי או צרפתי) שנדון למוות בגין בגידה שלימים התגלה כי על לא עוול בכפו.
כיום, כאשר מדינת ישראל וממשלתה הן הרבה פחות ליברליות מאשר הן היו בתקופתו של טוביאנסקי שנשלח אל כתת היורים, אין לי שום צל של ספק שמקרה דומה היה גם נגמר בעונש מוות או לכל הפחות מאסר עולם, בטח אם היה מדובר באדם שהוא אינו אזרח ישראלי או רחמנא ליצלן, גוי.

ועכשיו, לעניין פולארד - מדינת ישראל שלחה אותו,

גם לא נכון וכאן בדיוק נמצאת הטעות.
פולארד הוא אזרח אמריקאי (ולא ישראלי) שנולד, גדל והתחנך בארה"ב, ובסיום לימודיו התגייס לחיל הים האמרקאי.
לכשראה שהוא נחשף לחומר מודיעיני שעשוי לעניין את ישראל, הוא יצר קשר מיוזמתו האישית עם אביאם סלע וגורמי מודיעיון ישראלים אחרים ומסר להם את המידע המסווג עבור דבר אחד בלבד - בצע הכסף.
פולארד הוא לא ציוני גדול ואפילו לא ישראלי. הוא אזרח אמריקאי שבגד במדינתו מתוך חמדונות ואהבה לכסף (כמו שכבר קרה עם יהודים אמריקאים נוספים).

האם ישראל צריכה לפעול לשחרורו? כנראה שכן.
אבל אסור שנהפוך אותו לאיזה קדוש מעונה או ציוני גדול. הוא מרצה עונש מאסר עולם שלפחות לפי רמת הענישה כאן במדינתינו, הוא בהחלט מידתי והוא צריך להיות אסיר תודה אם ישוחרר רק אחרי 26 שנה.

שמו של מאיר טוביאנסקי לא אמור בכלל לעלות בהקשר הזה.
אי אפשר להשוות מי שנשפט למוות ע"י בית דין שדה וללא הליך משפטי תקני (מלחמת העצמאות, לא הייתה בדיוק מדינה קיימת ובטח שלא הייתה מערכת משפטית ממוסדת) למקרה הוצאתו להורג של אייכן שנעשתה ע"י ובאישור בית משפט לאחר משפט צדק.

מסביב לפרשת פולארד יש הרבה רעש וספקולציות.
חלק מהטענות לגבי מניעים לא כשרים דוגמת בצע כסף לא ראויות להתייחסת בעיני.
מה שחשוב בכל המקרה הזה הוא שמדינת ישראל נהנתה משירותיו, ולאחר שפנה אליה באופן עצמאי (מתוך תחושת אחריות לעם היהודי) היא השתמשה בו והפעילה אותו.
הובטח לו שבמקרה וייתפס הוא יקבל מחסה בשגרירות. הובטח לו שמדינת ישראל לא תפקיר אותו ותסיר את האחריות ממנה, וזה בדיוק מה שקרה.
המעט שאנחנו יכולים לעשות זה לקחת אחריות ולהודות בעובדה שהטיפול ביונתן פולארד כשל.
אם אלחנן טננבאום, שנתפס בשבי חיזבאללה תוך כדי עסקאות סמים (!!) שוחחר על ידינו מהשבי, אני באמת לא מצליח להבין למה במקרה של פולארד כולם בודקים בציציות שלו כדי לנסות לטהר את המצפון שלהם.

שמו של טוביאנסקי הוא מאוד רלונטי לסיפור שהרי הוא הוצא להורג בגלל שזה הוא העונש על בגידה במדינת ישראל וכך קובע החוק.

לא רוצה להתיחס לכך שפולארד עבד עבור בצע כסף? זה הוא כמובן שיקול שלך, אבל נראה שישנם לא מעט עדויות שמראות פולארד פעל רק בשביל כסף ולא בשביל שום דבר אחר.
צריכים גם לזכור שפולארד בעצמו הודה שבנוסף לישראל הוא יצר קשר עם עוד מדינה (כנראה דרא"פ) על-מנת להעביר גם לה מידע, מה שמראה באופן ברור שמניעיו לא היו ציוניים ואידיאוליגים.

בכל מקרה, אני לא יודע איזה מקלט ישראל הביטחה או יכלה בכלל להבטיח לפולארד.
כבר היו לא מעט מקרים בהם סוכנים של ישראל נתפסו וישראל הכחישה כל קשר אליהם. אני בכלל לא מזכיר משת"פים פלסטינים או יוצאי צד"ל אליהם ישראל התיחסה באופן מחפיר ומזלזל.
דוקא לפולראד ישראל דאגה הרבה יותר מאשר למרגלים/סוכנים/משת"פים אחרים. ישראל הודתה שהיא הפעילה את פולארד, הביעה צער וחרטה על הדברים וניסתה לא אחת לנסות לשחרורו באמצעות מגעים מדיניים.
צריכים לזכור שביבי במו ידיו כמעט ופוצץ את חתימת הסכם וואי כאשר הוא דרש מקלינטון לשחרר את פולארד באופן מיידי וגם בקדנציה הנוכחית שלו, ביבי מנהל קמפיין כמעט פרטי לשחרורו של פולארד כאשר בד בבד, גם שמעון פרס פנה לנשיא אובמה וביקש לחון אותו.
ישראל ממש לא הפקירה או מפקירה את פולארד וכאמור, הוא מקבל יחס הרבה יותר חם ואוהב מאשר שהיה במקרים אחרים בעבר.

חוץ מזה, צריכים לזכור את הדבר הכי חשוב - פולארד הוא אזרח אמריקאי שבגד שמדינתו ויושב על-כך בכלא.
ארה"ב היא מדינה ריבונית ופועלת לפי חוקיה ולא לפי חוקי מדינת ישראל. אין לנו או לממשלת ישראל שום יכולת להתערב בעינייניה של מדינה ריבונית אחרת, בטח כאשר מדובר בבת ברית ובמעצמה הגדולה בעולם.
אם ממשלת ארה"ב החליטה לגזור על פולארד מאסר עולם (ומאסר עולם בארה"ב משמעו מאסר לכל החיים), אז זה הוא שיקול שלה ואנחנו לא יכולים לעשות עם זה שום דבר.

[חביב אורנג'ד]

אנשים עושים כאן סלט באלף ואחד דברים שאינם דומים זה לזה.

אלחנן טננבאום הוחזר מהסיבה הברורה שהיה צריך לבצע damage control במודיעין לגבי כל האינפורמציה שהוא העביר או יכול היה להעביר. אף אחד לא אהב אותו יותר מדי בממשלת ישראל, אבל חיי אדם היו בסכנה וזה תמיד מדבר חזק יותר מהכל.

מרדכי ואנונו לא ריגל אלא הדליף לגוף תקשורת (ובדומה ובמידה הרבה פחות משמעותית ענת קם). זו עבירה שבכל מערכת משפטית נחשבת חמורה הרבה פחות מהעברת מידע לגופי מודיעין של מדינות אחרות. אפילו בארה"ב המדליף הגדול בהיסטוריה שלה לעיתונות, דניאל אלסברג, לא ישב בכלא אפילו יום.

לא זה ולא זה דומים במאום לפולארד. בנרטיב האמריקאי ניתן להשוות אותו לשמות שהזכרתי קודם לכן - אזרחים אמריקאים שהעבירו מידע מודיעיני לגופי מודיעין זרים. בנרטיב הישראלי הוא משהו בסגנון של עזאם עזאם, עם הרבה מאוד הבדלים.

+1
אלחנן טננבאוס, ואנונו וגלעד שליט (אליו ביבי עשה אנולגיה בהקשרו של פולארד) הם מקרים שונים במהותם ממקרה פולראד.
ועל זה נאמר - "מה ענין שמיטה אצל הר סיני"?