אני חושב שחלק מהיופי של ענפי הספורט הותיקים האלה, הוא שמירה על המסורת. מה שאתה מתאר מתאים לכדורגל בשיטה אמריקאית או משהו כזה, ולא לכדורגל הקלאסי.
גם אני הרבה פחות מתחבר לכדורגל מאשר לכדורסל, טניס ואתלטיקה קלה, אבל השינוי היחידי שאני הייתי מבצע, זה שימוש במצלמות, על מנת לקבוע דברים קריטיים כמו שער, פנדל וכרטיס אדום.
הבזיון הכי גדול של הכדורגל זה שני שופטי הרחבה, שלא ראיתי אותם גורמים לאיזשהי החלטה משמעותית, מאז שהוצבו שם.
הביעה היא שהכדורגל הקלאסי גורם לי ואני מניח שגם להרבה אנשים אחרים פשוט להירדם. קשה לי מאוד להחזיק מעמד 90 דקות שבדר"כ רובן סתמיות ורק פעם בכמה זמן יש איזה אירוע מסעיר. לעשות מעין אמריקניזציה של הכדורגל היא לא בהכרח דבר רע לדעתי, ענפי הספורט האמריקניים כמו כדורסל, פוטבול ובייסבול נוצרו כך שיהיו מהירים וגדושים באירועים לכל אורך המשחק. כדורגל לעומת זאת הוא ברובו איטי ומשעמם. תחשוב למשל על כדורסל בלי שעון זריקות, בלי חובה לעבור את החצי ובלי עצירת שעון, מה שגורם לכך שהקבוצה המובילה מבזבזת זמן בכל הוצאת חוץ, בכל זריקת עונשין ובכל חילוף, וכמובן גם כשהמשחק רץ. זה היה כדורסל יותר מעניין או פחות מעניין? שמירה על המסורת יכולה להיות גם קיבעון ואנכרוניזם ולא תמיד דבר חיובי. בכדורסל כשקלטו שהקבוצה המובילה מבזבזת זמן במסירות חסרות תוחלת הכניסו את שעון הזריקות ולאחר מכן גם הקטינו מ30 שניות ל24 כדי שהמשחק יהיה עוד יותר מהיר.כיום לנבחרת כמו ספרד יש שחקנים כל כך מוכשרים שמבחינתם מסירה ברגל היא ממש כמעט כמו מסירה ביד מבחינת דיוק ומהירות, ולכן כמעט בלתי אפשרי לחטוף להם את הכדור. בכדורגל הכניסו את שיטת הכרטיסים הצהובים והאדומים אחרי מונדיאל 90 כשראו שהמשחק נהיה מאוד מאוד אלים, ואני בטוח שהיו כאלה שהתנגדו בטענה שצריך לשמור על המסורת.
כמובן שאני מסכים עם שימוש במצלמות, אבל זה לא שינוי שנוגע לקונספט של המשחק ולחוקים הבסיסיים שלו, שיותר מפריעים לי.