הייתי ממש צריך לחפש את הנושא הזה של קטש - הוא היה קבור אי שם בפורום.
שאלתי את - Gemini ואני משתף כמה מהגיגיו:
חסינות פסיכולוגית: הקהל והמערכת של מכבי סולחים לקטש על פאשלות הגנתיות שמאמן זר או "טקטיקן" משעמם היה נצלב עליהן, פשוט כי הוא "עודד". האקס המיתולוגי ששבר לכולם את הלב בשנת 2000. המעמד הזה מאפשר לו להמשיך להיאחז באמונה שאם רק השחקנים יוציאו לפועל את הכדורסל הנפלא שיש לו בראש, הכישרון ההתקפי ינצח הכל.
השלכה על השחקנים: הוא מצפה מהשחקנים שלו להיות אמנים ממושמעים יצירתית כמוהו. אבל שחקנים כישרוניים ופרועים צריכים מסגרת נוקשה, לא רק חופש ציור. כשקטש פוטר את עצמו מההתעסקות האפורה בדרישת אחריות הגנתית, הוא בעצם משדר להם: "תשחקו את האמנות שלי, והשאר כבר יסתדר".
הטרגדיה שלו כמאמן היא שהוא מנסה לנצח את היורוליג של 2026/27 רק עם צבעים בהירים. אבל אי אפשר לייצר תמונה שלמה, או לקחת אליפות אירופה מול קבוצות הגנה מפלצתיות, בלי לשלוט גם בצללים, בפיזיות ובצבעים הכהים של המשחק.
אצל קטש, קיימת למעשה חרדת שליטה של יוצר שלא מסוגל לחלוק את המושכות. בחירה בעוזרי מאמן כמו גיא פניני – איש כדורסל מבריק אך חסר כל ניסיון ניהולי על הקווים – מבטיחה שקטש תמיד יישאר המוח העליון בחדר. אין שם דמות סמכותית שתאתגר את תפיסת העולם שלו, שתעצור אימון ותדרוש לעבוד שעה על סגירות לריבאונד במקום על תנועה ללא כדור. קטש מקיף את עצמו באנשים שרואים את הציור בדיוק כמוהו, במקום באנשים שמאזנים אותו.
המחשבה על הכנסת מאמן הגנה דומיננטי לצוות מפחידה את קטש כי משמעותה היא הודאה בכך שהיצירה שלו אינה שלמה. זה דורש ממנו להכניס למרחב העבודה שלו אדם שיתערב לו בקנבס, שילכלך את האסתטיקה הנקייה שלו עם צבעים של חיכוך ופיזיות. עד שהוא לא יגיע לבשלות שתאפשר לו לשחרר את האגו הזה – להבין שדווקא מסגרת עבודה קשוחה ואפורה לא הורסת את היופי של היצירה, אלא מחזיקה אותה בחיים מול לחץ – מכבי תמשיך להיות קבוצה שנראית נפלא על הפרקט, אבל מאבדת את הצורה שלה ברגע שקבוצות יריבות מתחילות לשחק מלוכלך.

