jol9 כתב:רוי, האמת שכל ההתנהלות בשרשור הזה ובדיונים האחרונים, לא מתאימה לך בכלל.
אתה מקצין את העמדות שלך כאילו במיוחד בשביל להדגיש איזשהי נקודה, וגם כשמסתבר שאתה טועה (או לא מדייק), אתה מתחפר בעמדה שלך עוד יותר.
אני שמעתי, מאז אתמול, לפחות 2-3 אנשים שונים, פרט לבנט, שהיו שם, ואף אחד בשום צורה ואופן לא מטיל את האשמה על נפתלי, וזה כולל
הס' שלו שהוא פעיל שמאל קיצוני.
כולם אומרים דווקא בדיוק את ההיפך ממה שאתה אומר.
לקרוא לצהל "צבא שאהידים" זה אחד הדברים ההזויים ביותר ששמעתי בזמן האחרון, וזה עלול להיזכר כאחת מפנינות הפורום הבלתי נשכחות,
כמו דאנקן סוס מת של שמואל.
יוני, בוא נדייק. יגאל סרנה הוא זה שהטיל את העניין על בנט שלשום. שמעתי את הראיון עם הסגן של בנט, הוא אמר שסרנה לא דייק, אבל לא רצה לספר מה בדיוק קרה, גם אחרים לא מספרים מה בדיוק קרה, אלא יותר מדברים בססמאות שבנט היה צעיר ואי אפשר להאשים אותו וכו' וכו'. אני גם מבין למה הם לא ששים לדבר על זה - אף אחד לא אוהב לתייג את עצמו עם דבר כזה (בטח שלא אנשי שמאל). אני הוספתי דברים שאני מכיר מיד ראשונה על המקרה הזה. אם נעזוב שניה את שאלת ה"אשמה", הייתי מאוד רוצה לדעת מה בדיוק קרה שם ואני חושב שראוי שבנט יחשוף את זה בצורה ברורה, כמו שהוא חשף בשמחה דברים אחרים. שיגיד במילים שלו ויסביר איך הוא הגיע למארב, אם הוא הלך לאיבוד, רדף אחרי חוליה או שנפל למישהו עפרון והוא רץ לקחת אותו.
לגבי "צבא השאהידים" - כן, אני מאוד מודאג מקבלת ההחלטות של בנט. הנה הסיפור על ענבי זעם שבנט כן היה מוכן לחשוף:
נפתלי בנט כתב:האופי הבלתי מתפשר שלו, של אדם שלא מוכן לעשות הנחות לעצמו וגם לא לאנשיו, בא לידי ביטוי בסיפור הבא, שבנט מספר לראשונה: "במבצע 'ענבי זעם' לכל הכוחות היה ציר של לילה אחד, ציר קצר יחיד, ואילו לנו במגלן הציר היה ארוך מאוד, של שני לילות. לא הסכימו לתת לנו לצאת לפעולה לילה לפני, וזה היה יוצר מצב שאנחנו למעשה מגיעים לפעולה יום אחרי שהיא התחילה.
"אני ידעתי שזה ייצור מצב בעייתי, כי ברגע שנגיע לשטח שיש בו פעילות אז כל האזור לא יהיה מוגן, ויירו עלינו. אז קיבלתי החלטה, בלי תיאום עם הדרג מעליי. היה לי כוח ענק תחת פיקודי, של 67 חיילים, וכל אחד מהם נשא 45 קילו על הגב. אמרתי לחיילים שלי: 'בואו נהפוך עולמות ונעבור את הציר בלילה אחד במקום בשני לילות'. תכננתי את הלו"ז. נתנו ספרינט מטורף. היה לי חייל בשם בני, והתחלנו ללכת שם בלבנון בהרים מטורפים. פתאום העסק התחיל להאט, וראיתי את בני צולע. הוא אמר לי: 'תקשיב, נקעתי את הרגל ואני לא יכול ללכת מהר'.
"אמרתי לו: 'בני, יש לך שתי אפשרויות: או שאתה חוזר לארץ, או שאתה הולך איתנו בקצב שלנו ואני לא שומע ממך ציוץ. יש לך עשר שניות לחשוב'. הוא החליט להמשיך, ואנחנו עשינו את הציר הזה בלילה אחד במקום בשניים. במהלך הפעולה בני פונה במסוק. כשחזרנו לארץ הוא שכב עם גבס עד המותן, והתברר שהוא שבר את הרגל והלך על השבר במהירות שיא בהרים. זה מסמל את מה שאני דורש מעצמי ומאנשיי".
אני מאוד מקווה שאתה מבין שהאיש הזה עשה טעות בסיסית בשיקול דעת (לא לוקחים חייל פצוע לפעולה) והוא עוד גאה בזה. האיש הזה סיכן את הבריאות של החייל שלו בלי שום סיבה. הוא סיכן את כל הכוח שלו בזה שלקח איתו חייל פצוע והוא רואה בזה סוג של גאווה במקום להבין שהוא עשה טעות שקרוב לוודאי עלתה לחייל הזה בנכות לכל החיים ויכלה לעלות בחיים של עוד הרבה אנשים. חבל שהוא מסיים את הסיפור בלי להסביר מה קרה בסוף אותו הלילה - האם מרוב הריצות שלו הוא הלך לאיבוד ונקלע למארב, או שהוא נקלע למארב מסיבה אחרת.
תקרא את הקטע המוגדש, ועכשיו תגיד לי מי משקר, בנט, או הסגן שלו (ואחרים) שטענו שהכל היה בידיעת הפיקוד? כי לא יכול להיות ששתי הגרסאות נכונות.
כשאני אומר "צבא שאהידים" בדיוק לסיפור הזה של בנט אני מתכוון. זה אולי נשמע מגניב ורמבואי למישהו שלא יודע איך דבר כזה נראה מבפנים, אבל זה חוסר אחריות מוחלט לחיילים שתחתיו ולמדינה ששילמה מחיר כבר על החילוץ של בנט (בלי קשר לפרטים המדוייקים). אז לא, לא הייתי רוצה שהאיש הזה ישלח חיילים לקרב או יקבל החלטות בטחוניות בכלל. הוא מסוכן.
בסיפור של בנט תמיד יש את השאלה אם הוא שחקן שמשחק תפקיד בשביל לקבל קולות או שהוא באמת מאמין בשטויות שלו ובפתרונות הקסם המידיים שלו לכל הבעיות של המדינה. אני עד עכשיו האמנתי שהוא שייך לקבוצה הראשונה. עכשיו אני מתחיל לחשוב שהוא אולי בקבוצה השניה וזה הופך אותו למסוכן הרבה יותר.