roy1000 כתב:jol9 כתב:http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3651587,00.html?ref=ynet
השוואה מעניינת בין התכניות הכלכליות של העבודה וכחלון.
הנקודה האדומה שעולה מההשוואה הזאת היא שהמימון של התכניות שלהם מתבסס על שום דבר בערך, או במילים אחרות מתבסס על סיסמאות.
בכל אופן, יש עתיד כבר הציגה את התכנית הכלכלית שלה באמצעות תקציב 2015, והליכוד גם פחות או יותר. אף אחד לא באמת עושה כאן מהפך מחשבתי או אסטרטגי.
התוכניות האלה שייכות רובן לארץ הפנטזיה.
לדעתי הדבר הכי פשוט ודחוף לטפל בו זה הפנסיה ואפשר לעשות את זה בלי עלויות גבוהות מדי. את כל סיפור הגביה של הכסף אפשר להעביר לביטוח לאומי. במילא ביטוח לאומי גובה 12% מהמשכורת, אז למה שלא יגבה 30%? הכסף שביטוח לאומי יגבה יישב בחשבונות אישיים וכל אחד יוכל לבחור מנהל לכסף לפי העדפותיו. בצורה הזו אפשר להוריד את עלויות הניהול למשהו מזערי (רוב עלויות הניהול הן בגלל מערך הגביה של הכספים). צריך גם להעלות את קבצת הזקנה באיזה אלף שקל לבנאדם. לדעתי, קצבת הזקנה צירכה להיות דיפרנציאלית, כלומר גבוהה יותר למי ששירת בצבא.
האמת שאני חושב שהדבר היותר נכון לעשות, זה לא להעמיס על הציבור עשרות רפורמות בעניינים שונים ומשונים, אלא לעשות את הדברים לפי סדר עדיפויות.
נניח, לטפל בנושא הדיור - שיהיה תקציב שמטפל בדיור בטווח הקצר והארוך (כלומר לשמר את השינויים שהוכנסו).
או תקציב שבא לטפל בנושא הפערים - שיהיה תקציב שמטפל רק בזה.
ברגע שמתחילים להעמיס רפורמות על רפורמות, כשכל דבר עולה מאות מליונים, אז ברור הרי שרוב התכנית לא תוכל להתבצע.
אני חושב שאם יעשו את הדברים לפי סדר העדיפויות שמציק לרוב הציבור, אז זה גם יתקבל בהבנה, שלא כל הבעיות נפתרות במכה אחת.
ברגע שיעשו את הדברים באופן הדרגתי, אז אפשר יהיה גם למדוד את ההצלחה של זה. כי היום, כל אחד בא וזורק לו את הדברים שהכי נוח לו לנפנף בהם באותו הרגע.
אבל אם יהיה תקציב שנת X שמטרתו היתה להוזיל את מחירי מוצרי היסוד בסופר ב-30%, ניתן יהיה למדוד את הביצוע ע"פ הקריטריון המאוד ברור הזה.
זה גם יאפשר לתקציב להיות גמיש יותר עם צרכי הצבא, ולדעת שבמידת הצורך, הכסף עובר למשרד הביטחון, אבל בנושא אחד או שניים ספציפיים שהוגדרו בעדיפות הגבוהה ביותר - לא נוגעים.
ד"א, גם חלק מהמשרדים עצמם יכולים להתנהל באופן דומה בתוכם, ולהציג הישגים ע"פ קריטריונים שהוגדרו מראש.
