toja27 כתב:felix_r כתב:SlavaCa כתב:לדעתי ארז בחור חכם, הוא יודע מה זה יכול לעשות לו לקריירה בדיוק כמו שזה עשה לגרשון ולבלאט, מסתם מאמנים בביצה המקומית למאמן בכיר ביבשת
לפני מכבי גרשון לקח אליפות (לא בפיינל-פור) עם גליל וגביע עם ירושלים.
בלאט לא לקח תארים לפני מכבי (גם לא אימן יותר מדי), וגם הקדנציה הראשונה שלו במכבי לא הייתה משהו. אז הוא יצא לאמן בחו"ל ברמות קצת פחות גבוהות, וחזר עם הרבה נסיון אירופי.
ארז אדלשטיין לא זכה בכלום בישראל, לא אימן בחו"ל, אין לו נסיון אירופי, וממש לא ברור על סמך מה הוא אמור להצליח במכבי...
לכל אדם יש שביל משלו, והמסלולים השונים של בלאט וגרשון יכולים להעיד על זה. לא הייתי שולל את ההצלחה שלו בעונה הקרובה רק על פי ההיסטוריה. זה כמו שיש לנו כאן הרגשה על שחקן שעוד לא עשה משהו בכדורסל אבל מרגישים שהוא יכול לעשות את הפריצה הגדולה. אני חושב שיש כאן הרבה אנשים וביניהם אני שמרגישים את אותו דבר לגבי ארז. אני גם חושב שהיו לו לא מעט בעיות רגשיות שהוא היה צריך לטפל בהן במהלך הקריירה שעיכבו באיזשהו מקום את התפתחותו ובהרגשה שלי הוא שונה מארז של לפני 10 שנים בקטע הזה. בוא נגיד ככה מבחינה לוגית אין לי ממש דרך להסביר את זה, אבל בלב אני מרגיש שאני סומך עליו לגמרי.
אני לגמרי מסכים ואוחז בדעה דומה, אבל גם עם חלק "לוגי".
קטנה לגבי גרשון - כן, זכה בגביע ובאליפות, אבל חוץ מזה, "כלום". גם "הד קייס", גם נזרק ממאה מועדונים וכל הסיפורים. אני זוכר טוב מאוד את האווירה כשהודיעו שהוא מחליף את חרוש (אם אני לא טועה), אין אחד שחשב שהוא התשובה לבעיות של מכבי, או שהביאו מאמן מרשים, או שהולכת להגיע שושלת, או שנגיע לפיינל פור. זה ממש לא היה נראה כאילו הגיע למכבי מצליחן וקבלן תארים. להיפך, לא היה ברור איך מגיע השונא הכי גדול של מכבי. קשה לאנשים לזכור את הלך הרוח דאז אחרי כ"כ הרבה שנים כ"כ מוצלחות.
קטנה לגבי בלאט - הוא הלך לאירופה והצליח מאוד באיטליה (אם אני זוכר נכון), ואפשר לומר שעד אותה נקודה לא עשה דבר בקריירה. ה"מעט" שבלאט עשה בקדנציה במכבי זה עוזר מאמן של אלופת אירופה והגעה למרחק משחק מהפיינל פור כמאמן ראשי, אבל שוב, גם באיטליה יכלו להגיד "אה, הוא לא עשה כלום". כל אחד לא עושה כלום עד שהוא מצליח, לא כולם גורפים תארים לפני שהם מצליחים בקבוצה גדולה, אני לא בטוח שברצוקאס אהוב הפורום רשום על איזשהו תואר טרם אולימפיאקוס (אין לי מושג).
חזרה לחלק הלוגי...
1. אין לו תארים ברזומה, אבל הרזומה שלו גם לא אפסי בעיניי. ההיילייטס שאני זוכר:
- קודם כל הוא "חניך" של גרשון עוד משנות ה-90, סטייל בלאט/שמיר, היה עוזר שלו.
- מעבר לזה הוא אימן כמדומני את ירושלים ביול"ב עם קבוצה מלאה באגו, לא זכה כמובן אבל הגיע דיי רחוק, לפחות עד כמה שאני זוכר. בזמנו, זה היה מפעל (יחסית) חזק, והוא אימן מול מאמנים אירופאים מוכרים.
- בנוסף, עשה סיבוב עם גרשון בתור עוזר באולימפיאקוס, כך שהוא טעם יורוליג, בעונה בה שניהם נכשלו.
- לקח את הפועל תל אביב מתחתית הליגה השנייה (יכול להיות שאני טועה, אז תקנו אותי) לצמרת הליגה הראשונה. זה הראה (לי) לא רק יכולת אימון, אלא גם אופי, אבל זה אנחנו יודעים שיש לו בחבילות.
- עשה קמפיין טוב עם נבחרת ישראל. לטעמי הנבחרת נראתה הרבה, הרבה יותר טוב מאשר עם שיבק, ואין בזה שום דבר מובן מאליו.
ומי ששונא את אדלשטיין אפילו יותר מאשר את מקל, זה הזמן לצעוק "זאת לא חוכמה, היה לו את מקל!"
2. הוא לא "הד קייס", ולפני שכולם קופצים - בעיניי, יותר מאפי בירנבוים שקיבל את המשרה. אני חושב שאפי הרבה יותר שרוט ממנו. למעשה אני לא חושב שהוא הד קייס בכלל, לפחות לא בשנים האחרונות (נגיד.. 5?). אני רואה בו מאפיינים אחרים לגמרי מסתם "משוגע" שקופץ לו הפיוז בצורה בלתי צפויה. אני חושב שיש לו:
- תשוקה מטורפת למשחק (מטורפת בקטע טוב, לא מטורפת-מטורפת
).- אידאולוגיה או איך שדיוויד היה אומר בגאווה - פילוסופיית כדורסל, דבר שיכול לפגוע בך בעולמות שהם יותר פוליטיים מענייניים.
- עקרונות אישיים ואנושיים ושהוא מאוד קשה קודם כל עם עצמו ואחרי זה גם עם הסביבה.
- חלק רס"רי צביקה שרף סטייל, אבל זה הולך ונרגע עם השנים.
הדברים האלה מתבטאים בשלל צורות, ולפחות חלקן נתפס כ"הד קייס".
3. אני מסכים עם רוב הדעות שלו, כשהוא שוטח את פילוסופיית הכדורסל שלו, כשהוא מנתח קבוצות, משחקים, שחקנים. זה שהוא התחיל לפרשן בטלוויזיה גרם לי להיחשף לדעות ולאישיות שלו הרבה יותר ממה שיכולתי קודם לכן. כמובן שאפשר ללבוש מסכות בטלוויזיה, אבל בכל זאת אחרי שבועות, חודשים, אפילו שנים של שידורים, יוצאת ממך איזו אמת, ואני גם אוהב את האופי שהוא מפגין, הוא גבר. נגיד מהפרשנויות של גרשון אני יודע שהוא עצלן וכל מה שהוא חושב עליו זה כסף, אוכל, רכילות, נשים והאדרה עצמית.
יכול להיות שתשאלו "מה הבאנו אותו לפרשן?", אבל זה לא קשור - חצי מהפורום פה היה רוצה לראות את האוזמן כג'נרל מנג'ר במקום ווייצ'יץ', ועל בסיס מה? למעט טיוס באשדוד (אחלה שיחוק), זה על בסיס הפרשנויות והדעות שהוא משמיע. אני יכול לומר לגבי גרשון שכשאימן את מכבי, מאוד אהבתי לשמוע את התשובות שלו למראיינים ואת הניתוחים שסיפק, בין אם כמפסיד או כמנצח. היום בעידן ה-"או-פו-פו-פו-פו" וה-"אני זה שאמרתי שזה מה שיקרה!!!11" הפתטי שלו זה פחות רלוונטי. ועדיין כשהוא וארז בחמישיות במסך מפוצל הולכים ראש בראש ומפרקים משחקים לגורמים - וואלה מעניין.
4. הוא פריק של המשחק, הוא ידען גדול, הוא מתעניין באיזה צבע תחתון לובש השחקן הבא שהוא צד, מכיר את המכללות ואת התוכניות האמריקאיות. אחד כזה שירים טלפון לעוזר מאמן בקומיוניטי קולג' שהשחקן עבר בו כדי לקבל חוות דעת.
5. השארתי דווקא לסוף את הסעיף המרכזי שהאחרים מתגמדים לעומתו - עבודת האימון שלו. אני חושב שספציפית השנים האחרונות הראו לי שהוא מאמן תותח. כל קבוצה שלו, בכל שנה, כולל הנבחרת, שרטה, שמרה, שיחקה חזק, שיחקה על החוזקות שלה ועל חולשות היריב, והוציאה מהשלם יותר מסך החלקים. גם אם הוא הביא 0 תארים, אני נהניתי לראות קבוצות שלו, וזה רחוק שנות דור ממה שאני יכול להגיד על רוב מאמני הליגה, ותמיד תהיתי לעצמי מה אם היה לו יותר תקציב ועומק.
אין בנ"ל איזו אופטימיות עיוורת, זה בסה"כ אומר שאני מעריך אותו מקצועית ומחבב אותו "אישית", אבל ברור לי שיכול להיות שזה יתפוצץ מהר מאוד, וגם אם כן, זה לא יאמר (בהכרח) שהוא מאמן גרוע. שום דבר בחיים האלה לא פשוט כמו שעושים אותו מעל דפי הפורום.
כל הכבוד. הסכמתי עם כל מילה.
אבל אתה צודק שאין כאלה בשחקנים המובילים: גאודלוק, ווימס, ראד (מילר). למרות שווימס מסתמן כסופר חיובי (עוזר לבודד את הגורמים האגואיסטים). אבל מספיק עם האופטימיות המתפרצת שלי, נתרכז בפסימיות הריאלית שלך - אתה יכול לענות לי בכנות כמה כבוד אתה חושב היו מקבלים מאותה רביעייה בדיוק ברצוקאס או טרנקיירי, באותה משבצת במכבי? אתה לא מסכים שאדלשטיין וטרנקיירי (מילא ברצוקאס, מעוטר מלפני כמה שנים) שניהם אנונימיים במידה שווה ספציפית אל מול 3-4 השחקנים האלה? כי אני פשוט לא רואה שום מצב שהם עקבו אחר הקריירה שלו ומעריכים את פועלו. ואני מת על טרנקיירי, שיהיה ברור.
